טבילת כלי פלסטיק

בגמ': והיינו דאמרי סדר דאליהו רבה סדר אליהו זוטא. (כתובות קו, א).

הפוסקים דנו בדין כלים פלסטיים וכלי ניילון הנקחים מגוים אם צריכים טבילה. בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' קסג אות ב) כתב, שאע"פ שנאמר לו מפי מומחים שאף כלי פלסטיק וניילון אפשר לתקנם ע"י התכה כמו כלי מתכות, מ"מ אין לנו לחייבן בטבילה מעצמינו, וכמו שכתב המג"א (סי' שא ס"ק נח) להסתמך על הב"י (סי' יג) שבכה"ג אין לגזור 

מדעתינו, וה"נ כיון שמיני כלים אלו לא היו בימי חז"ל, ולא נתחייבו בטבילה, אין בידינו לחייבן בטבילה, ובפרט שיש לחוש פן יבאו לידי ברכה לבטלה. ולכן אין לטבלן אפילו בלא ברכה. ומ"מ המחמיר להטבילן בלי ברכה אין מזניחין אותו. עכת"ד.

אך בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' עו) העלה שיש להטבילן בלא ברכה, והביא טענת המלמד להועיל (סי' מט) שהואיל וכל דין טבילת כלי זכוכית אינו אלא מדרבנן [מפני שאפשר להתיכם ולעשותם כלים שנית], יש לומר שלא גזרו אלא על כלי זכוכית ולא על שאר כלים שאפשר להתיכם. והוסיף להסתייע ממ"ש במסגרת השלחן על הקיצור שולחן ערוך (סי' לז) בכלים של פורצליין שיש להם תקנה כשנשברו שיטבילם בלא ברכה.

אך בכנה"ג (סי' קכ הגה"ט אות י) כתב שבכלי פורצליין עצמם מנהגינו שלא להטבילם כלל, וכ"כ החיד"א בשיורי ברכה (שם סק"ג). אלא שהכנה"ג שם נתן טעם לזה מפני שאם נשברו אין להם תקנה. וכ"כ בשו"ת שאילת יעב"ץ (סי' סז). ושמטעם זה לא ראינו ולא שמענו מי שיצריכם טבילה כלל, ע"ש. וכן הוא בערך השלחן (סי' קכ סק"ג). אבל בנידון דידן אה"נ שיודו שצריכין טבילה.