הרה"ק רבי משולם פייש לעווי זי"ע השרף מטאהש | כ"ח סיון תרל"ג
הרה"ק רבי משולם פייש סג"ל לעווי מטאהש זצ"ל, נולד בשנת תקפ"א לאביו רבי מרדכי לעווי, היה תלמידו של רבי אברהם יצחק וויינברגר בעל פני יצחק, משם עבר לישיבתו של רבי מאיר אייזנשטט אב"ד אונגוואר שם למד שנים אחדות. כן למד אצל רבי דוד שיק בעל אמרי דוד מתלמידי החתם סופר, ורבי אברהם שאג זצ"ל.
בימי בחרותו התגורר בקראלע, שם היה בית מדרש של חסידים ובהשפעתם נמשך לחסידות, כדי להימצא במחיצת חסידים, עבר לכפר געבע, שם התבודד ועסק בתורה ובחסידות.
כשדיברו בו נכבדות, הגיע חותנו אל הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקומארנא, להתייעץ בדבר. הרבי הפליאו מאוד, כשהוא מבקש שיודיעוהו זמן החתונה, יען רצונו להשתתף בשמחה. ואכן נטל הרבי חלק בסעודת המצווה.
לאחר נישואיו עבר לכפר טשאסאר, וחי ברעב ובעוני, כשהוא מתפרנס בדוחק בעוברו מבית לבית עם כד יי"ש למכירה. בלילות, ישב ועסק בתורה ובעבודה בהתמדה. מטשאסאר עבר לטעגלאש, והתפרנס כמלמד תינוקות, כאשר לילותיו קודש לתורה ברציפות. שם החלו אנשים להכיר בו, להתקשר אליו, ולהסתופף בצילו.
כאשר שמעו אודותיו בני קהילת טאהש, הפצירו בו לקבל את משרת הרבנות בעירם, הרבי הגיע לשבות עמם שבת אחת לניסיון, כצאת השבת, הודיעם כי הוא מעדיף להמשיך בעבודתו בשקט ובשלוה בטעגלש. בשובו לביתו, נודע לו כי שריפה פרצה בשבת וביתו עלה בלהבות, הוא ראה בכך אות משמים, ונעשה לרבה של טאהש והגלילות.
בשנת תרל"ג בהיותו בן חמישים ושתיים בלבד, פרצה בהונגריה מגפה רח"ל, אותה עת נסתלקו יהודים רבים ובהם שני ילדיו. הוא פנה לבני ביתו ואמר, "בעוד שלשת ימים, תראו רק את תמונתי".
ביום כ"ח בסיון, אמר שרצונו לפדות את בני ישראל בכל מקום שהם מהצרה הזו, הוא מקבל עליו למסור נפשו בעד כלל ישראל, לאחר מכן תסתיים המגפה והוא יהיה מהאחרונים שיסתלקו בגינה. בזכותו נעצרה המגפה, רבינו מסר נפשו רוחו ונשמתו, ויגוע ויאסף אל עמיו, מנוחת כבודו בטאהש.
בירך את הכפרי, והפרה חזרה לבעליה
מסופר, על הרה"ק רבי משולם פייש מטאהש זצ"ל, שקודם שהתפרסם בצדקותו ותמימותו, היה גר בכפר קטן סמוך ונראה לעיר טשענגער, הרה"צ דשם היה מפורסם לבעל מופת וצדיק גדול, הלא הוא בעל מנוחת אשר זצ"ל, ורבים הלכו לאורו, וגם התמימי דעת הבעלי בתים מהכפרים הסמוכים לעיר, כשהיה להם איזה בקשה הלכו לבעל ה'מנוחת אשר' בבקשתם שיעזור להם.
ויהי היום, לאיש כפרי ותמים נאבדה פרתו, קם ונסע להרה"צ מטשענגער בבקשתו שימצא לו את פרתו הנאבדת. המנוחת אשר שהכיר את גודל צדקתו של הרה"ק מטאהש, וגם ידע מהדחקות הנוראה שהיתה מנת חלקו, רצה לפרסם את שמו וצדקותו שעי"כ ירווח לו מעט ע"י שיבואו אליו להתברך בישועות ונחמות. על כן אמר הרה"צ המנוחת אשר להכפרי התמים שילך אצל 'ר' משולם פייש' הגר שם בכפרו, ושם ימצא את פרתו הנאבדת לו.
הכפרי שלא היה חכם רבה ולא טיפש זוטא, לא הבין כוונת המנוחת אשר, והבין שכפשוטו ומשמעו, כשהגיע הכפרי לביתו לקח תיכף מקל גדול בידו, והלך לביתו של הרה"ק מטאהש ואמר לו בהאי לישנא: הנה עכשיו באתי בחזרה מהרה"צ מטשענגער בבקשתי, ושאמצא את פרתי האובדת, וגילה לי רז זה שאצלכם אמצא את פרתי, ואם כן הוא, שמע נא ר' משולם פייש, מה שאני אומר כעת: (ובשעת אמירתו הרים הכפרי המגושם את מקלו ונטהו נגד הרה"ק מטאהש, ובלשונו הכפרית אמר לו) הנה אם תתנו לי בחזרה את פרתי שגנבתם מאתי אז טוב לך, ובאם לאו אזי עם המקל הזה אשבור לכם את גופכם, כי כעת אני כבר יודע שאתם גנבתם לי את פרתי, שהלא הרה"צ מטשענגער אמר לי, שאצלכם אמצא את פרתי האבודה, וא"כ הברירה כעת בידכם.
הרה"ק מטאהש בתמימותו ובענוותנותו הגדולה, השיב לו ואמר שילך לביתו בשתיקה, והבטיח לו שבודאי בלילה ההוא כבר ימצא את פרתו שתשוב אליו, והכל יבוא על מקומו בשלום. ואכן ע"י זכותו ותפילתו של הרה"ק מטאהש באה פרתו בחזרה עוד בלילה ההוא אל מקומה.
אחר המעשה הזה התפאר הכפרי בפני מכריו, שטוב עשה שנסע להרה"צ מטשענגער. והוסיף ואמר בפשטותו (בטיפשותו): הנה אתם רואים שהרה"צ מטשענגער היה יודע תיכף מי הוא הגנב שגנב את פרתי.
פאר משולם (טאהש עמ' ל)
