גלות הספר תורה כגלות השכינה
לאחר שביאר רבי יהודה כללות ענין גלות הספר תורה, מוסיף רבי אבא ומזהיר שגלות הספר תורה עד היציאה עמו לבית הקברות תהיה בהדרגה.
אָמַר רַבִּי אַבָּא, הנה, שְׁכִינְתָּא כַּד אִתְגַּלְיָיא, הָכִי נַמֵּי מֵאֲתַר לַאֲתַר - גם כאשר גלתה השכינה, היתה הגלות בהדרגה ממקום למקום, עַד דְּאָמְרָה - עד שהגיעה למקום האחרון שגלתה לשם ואמרה 'מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים' וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם וְגוֹ' (ירמיה ט א), כי המקום האחרון שגלתה לשם היה המדבר. אוֹף הָכָא - אף כאן צריך שלא יגלו את הספר תורה מיד לבית הקברות, אלא בְּקַדְמִיתָא מִבֵּי כְנִישְׁתָּא לְבֵי כְנִישְׁתָּא - בתחילה גולה הספר תורה מבית כנסת לבית כנסת, לְבָתַר לְבֵי רְחוֹב - אחר כך גולה לרחוב העיר, לְבָתַר - ורק אחר כך גולה לבית הקברות הנרמז בפסוק 'בַּמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים', כי שם לנים אלו שהיו אורחים בעולם הזה ועכשיו עלו לעולם האמת.
בני בבל לא היו מגלים ספר תורה
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּנֵי בָּבֶל מִסְתְּפוּ וְלָא קָא עָבְדֵי אֲפִילּוּ מִבֵּי כְּנִישְׁתָּא לְבֵי כְנִישְׁתָּא - בני בבל היו יראים ולא היו מַגְלִים ספר תורה אפילו מבית כנסת לבית כנסת אחר, מפני צער גלות ספר תורה, כָּל שֶׁכֵּן הַאי - ההוצאה לבית הקברות שלא היו עושים כן, כי שם יש טעם נוסף שהיו חוששים שמא פסול הספר תורה אשר אז עלולים הנפטרים ליענש.
