הגאון רבי חיים בנבנישתי זצ"ל בעל 'כנסת הגדולה' י"ט אלול תל"ג

רבינו חיים בנבנישתי, המכונה גם 'כנסת הגדולה', נולד לאביו ישראל בשנת שס"ג בעיר קושטא.

הוא למד מפי סבו, חכם משה בנבנישתי, ומפי חכם יוסף מטראני, חכם יוסח סאמיגה וחכם צמח נארבוני.

בשנת שפ"ד, בהיותו בן 21, נבחר למועצת הזקנים של קושטא ודן דיני איסור והיתר. בשנת ת"ג החל לכהן כרב בעיר טיריא, הסמוכה לאיזמיר, ובשנת תכ"ו החל לכהן כרבה של איזמיר.

רבינו נחשב לאחד מגדולי הפוסקים שקמו לעם ישראל.

רבינו חיים בנבנישתי נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ט אלול שנת תל"ג ומנוחתו כבוד באיזמיר.

חיבוריו כוללים את כרכי הכללים ההלכתיים 'כנסת הגדולה', שאלות ותשובות 'בעי חיי', חידושים על הש"ס 'חמרא וחיי', ספר הלכות פסח בשם 'פסח מעובין' ופירוש על ספר מצוות גדול בשם 'דינא דחיי'.

טעם נפלא להתעכבות בנ"י מ' שנה במדבר

כותב החיד"א בספרו "יוסף תהלות" (תהלים קז, ד): "תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו", שמעתי משם הרב כנסת הגדולה ז"ל שפירש, במה שאמרו ז"ל כי בצאת ישראל ממצרים, האמוריים החריבו כל ארץ ישראל, ואחר כך כאשר נתעכבו במדבר – חזרו ובנו הכל. וזה שאמר הכתוב: "תעו במדבר בישימון דרך" – הטעם שהיו זמן רב במדבר, ארבעים שנה, זהו משום תקנתם, שאם היו באים לא ימצאו שום דבר, אלא חורבן, וזה שאמר: "עיר מושב לא מצאו" – שעקרו והרסו הכל, ולזה נתעכבו כדי שיבנו הכל...