בברכה על הכוס יש לשמוח בפנימיות ובחיצוניות
לאחר שתירץ הנער את הפסוק 'ואכלת לפני ה' אלהיך', שבזמן שאין בית המקדש מתקיימת האכילה לפני ה' באכילה על שולחנו באופן שמתקן את המלכות ומייחדה עם התפארת. ממשיך עתה לתרץ את הפסוק 'ושמחת לפני ה' אלהיך', איך הוא מתקיים בזמן שאין בית המקדש קיים.
ומה שכתוב 'וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ', שצריך לבאר איך מתקיים הפסוק בזמן שאין בית המקדש קיים. ומפרש, דָּא אִיהוּ - השמחה לפני ה' בזמן שאין בית המקדש היא בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, הרומז למידת המלכות, ועל ידי נטילת כוס של ברכה בברכת המזון, מעלה את המלכות אל מידת החסד, ושם משפיע אליה שפע מן הבינה שהיא סוד השמחה. ולכן, כַּד בָּרִיךְ בַּר נָשׁ - כאשר מברך האדם ברכת המזון בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, אִצְטְרִיךְ לְמֶחֱדֵי - צריך לשמוח ולהסיר באמת הדאגה מלבו, וּלְאַחֲזָאָה חֶדְוָה - ומלבד זאת צריך להראות שמחתו לחוץ, וְלָא עֲצִיבוּ כְּלָל - וגם לא תהיה לו עצבות כלל שהיא מצד החיצונים, כדי שלא יהיה להם חלק מן הברכה.
ומוסיף לבאר, כי על ידי הכוס של ברכה שורה עליו השכינה, ויבאר הטעם שצריך להתעטף בברכת המזון, והטעם שהברכה על הכוס באה רק בשלושה מזמנים.
בברכת המזון על הכוס שורה עליו השכינה
כֵּיוָן דְּנָטִיל בַּר נָשׁ - כיון שנוטל האדם כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, אז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - שהוא השכינה שהיתה עומדת בכל עת האכילה לפניו, קָאִים עַל גַּבֵּיהּ - עומד על גביו ממש ושורה עליו. וְאִיהוּ אִצְטְרִיךְ לְאַעַטְפָא רֵישֵׁיהּ בְּחֶדְוָה - והוא צריך לעטוף את ראשו בשמחה, כדי שיהיה בבחינת כסא ומרכבה לשכינה העומדת עליו. וכדי להמשיך אור הבינה למלכות על ידי הכוס של ברכה, יש להכין מרכבה שלימה לבינה שהיא השלמת ארבעת רגלי המרכבה שהם חסד גבורה תפארת ומלכות, ועל כן מוסיף, וּלְבָרְכָא עַל הַכּוֹס בְּמוֹתָב תְּלָתָא - וצריך לברך על הכוס דוקא במושב שלושה אנשים המזמנים כאחד, שהם כנגד חסד גבורה תפארת, ויחד עם המלכות הם מרכבה שלימה לבינה. ובזה מתקיים הפסוק 'וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ' גם בזמן שאין בית המקדש קיים. כי הכוונה היא שיש להמשיך אור הבינה שהיא בסוד השמחה, 'לפני הוי"ה אלהיך' לשכינה העומדת על גביו בשעה שמברך עם כוס של ברכה.
