תשלום על שכירות דירה לשבת
בגמ': שאני התם משום שחרוריתא דאשייתא (בבא קמא כ, ב).
כתב המגן אברהם (או"ח סי' שו סק"ז, הו"ד במשנ"ב שם ס"ק יט) שהמשכיר חדר לחבירו לחודש והתנה עם השוכר שישלם לו לפי חשבון הימים, אסור לו ליקח שכר שבת.
בשערים המצויינים בלכה (סי' עג ס"ק יח) כתב להתיר לקחת תשלום על שכירות דירה בשבת, אף אם לוקח שכר רק על השבת עצמה שזה דבר אסור שהרי אסור לקחת שכר שבת, ורק אם לוקח שכר באופן שהוא גם על ימי החול מותר, משום שאז מבליע השכר שבת בתוך ימי החול, בזה מותר אף שלא בהבלעה.
וראייתו מהמבואר בסוגיין, שהדר בחצר חבירו מחסרו ומפסידו בזה שמשחיר לו הכתלים, והיות שמפסידו יש להתיר עפ"י מה שכתב המהרש"ג (ח"א סי' סה) שכל הנוטל דמים שכר שבת משום הפסד, אפילו מרויח גם כן, אין בזה שכר שבת, וכיון שהאורחים מפסידים הבעל הבית בשחרות הכותל, וכ"ש אם משתמשים בכרים ובכסות שבבית וכיוצ"ב, הרי הוא מפסיד, ומותר לקחת שכר על זה, והמעות היתרות על ההפסד הרי הם הבלעה.
ובשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' קכה) נשאל, אם מותר ליקח סטאנציע געלד [דמי אכסניא] מן האורחים הבאים על שבת, וגם שטאלל געלד [דמי רפת] מן העגלות שבאים בשבת.
והשיב שאלה גדולה שאל, וללמד זכות עליהם נראה כיון שהאורחים באים קודם שבת, וגם הם לנים שם במוצאי שבת או עכ"פ מתעכבין שעה וב' במוצ"ש, א"כ לא ייחד שכר עבור שבת רק יאמר סתם ליתן לו סטענציע געלד, ויהיה שכר שבת בהבלעה, או אם אוכלים על שלחנו ירבה עליהם דמי אכילה ויהיה בהבלעה. ושטאלל געלד לא רק אם הם באים בעש"ק יש היתר כנ"ל, אף גם אם העכו"ם באים בשבת נראה שמותר, וההיתר בזה מכיון שהבהמות משליכין שם זבל ומקלקלין השטאלל, ויצטרך להוציא הוצאות להוציא הזבל, אם כן זה ודאי מותר ליקח לזה אם נוטל יותר בהבלעה ומותר.
