תפלה - נקרא פדות, תורה - נקראת הצלה
בגמ': משום דר' אבהו דא"ר אבהו גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון (בבא קמא לג, ב).
ופירשו בתוספות (ד"ה משום), 'משום דרבי אבהו - אבל בלא ר' אבהו לא קדיש, משום דקדושת דמים אין מפקעת מידי שעבוד, ומיירי הכא בבעל מום. אי נמי בתם, וכגון שהקדישו לבדק הבית דקדוש קדושת דמים'.
הגר"א (אדרת אליהו, ראה) מפרש את הפסוק (ישעיה נ, ב) 'מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל' וגו', דהנה לתפילה צריכים עשרה אנשים מה שאין כן לתורה, ולזה אמר הכתוב שבא לתפילה אך לא מצא איש, וכפי שאמרו חז"ל, שהקדוש ברוך הוא בא לבית הכנסת ואם אין רואה עשרה אנשים כועס, וכן קראתי ללימוד תורה, אולם אין עונה, ועל כך מתפלא ואומר, 'הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת', דהיינו כנגד תפילה, שהיא רק בגדר פדיון, 'וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל' (בתמיה), דהיינו כנגד תורה, דתורה היא הצלה שהיא יותר מפדיון, כי תורה גדולה מתפילה.
במשך חכמה (ראה) ביאר את דבריו על פי דברי הגמרא שלפנינו, דקדושת דמים נפקע, לא כן קדושת הגוף שלא פקע, והנה מצינו בכמה מקומות בש"ס, דהקדש מפקיע מידי שעבוד, ואולם כל זה אם הקדיש קדושת הגוף, אבל קדושת דמים אינה מפקיעה מידי שעבוד. ולכן, תפילה שהיא רק בגדר חיי שעה כפי שאמרו במסכת שבת (י, א), חשובה כקדושת דמים ואין בכוחה להפקיע מידי שעבוד, כלומר להוציא את בני ישראל ממצב של שעבוד לחירות, וצריך להוסיף לכך גם תשובה וצדקה, מה שאין כן תורה שהיא חיי עולם חשובה כקדושת דמים, ויכולה בעצמה להוציא מידי שעבוד, ולכן תפלה נקרא רק פדות. משא"כ תורה נקראת הצלה, שהיא מוציאה לגמרי לחרות.
