תפלה בציבור גודל חיובו ומצוותו
בגמ': מעשה ברבי אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה מצוה שאני (גיטין לח, ב).
בסוגיין מבואר שרבי אליעזר שחרר עבדו כדי להשלים מניין, בראשונים האריכו לדון אם היה זה לצורך השלמת מניין לתפילה או להשלים מניין לקריאת פרשת זכור בציבור. יסוד הנידון הוא מה מהם חיובו מדאורייתא, ואם מותר לשחרר עבד בשביל מצווה דרבנן.
במאירי (ד"ה מעתה) כתב, 'הרי אמרו בר' אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה, ואע"פ שאין תפלה במנין עשרה מן התורה וכו', מכל מקום הקלו בו [בשחרור עבד] לכל צד מצוה אפילו מדברי סופרים, והוא הדין לכל צורך רבים'.
מבואר מדברי המאירי שתפילה בציבור אינה מהתורה אלא מדברי סופרים, וכך מבואר גם בר"ן (מגילה כג:) בתוס' ברכות (מז: ד"ה מצוה), וברא"ש (שם פ"ז סי' כ). [ועיין ברשב"ץ (ח"ב סי' קסג)].
בגדר החובה להתפלל בציבור כתבו הפוסקים שהיא מצוה חמורה מאד, וכמו שכתב הרמב"ן בסוגיין (ד"ה הא) שעל אף שלעולם בהם תעבודו הוא עשה שבתורה, מכל מקום תפילה בציבור דוחה עשה שבתורה, כיון שכשבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס. ובשולחן ערוך הרב (או"ח סי' צ סי"ז) כתב, 'תפלת הצבור אע"פ שהוא מצוה מדבריהם, היא גדולה ממצות עשה של תורה, הואיל ומקדשין בה ה' ברבים, שהרי מותר לעבור על מצות עשה של תורה ולשחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה'.
ובמהרי"ל (הלכות עירובין אות ז) כתב שלהתפלל בעשרה אינה כל כך מצוה, מפני שיכול לכוין תפלתו בביתו, ולא מצינו שהצריכו להתפלל בעשרה. אך במג"א (סי' תטו סק"ב, סי' צ סק"ל) תמה על דבריו מהמבואר בסוגיין שרבי אליעזר שיחרר עבדו כדי להשלים מניין, ובגמ' אמרו שדבר זה הוא מצווה דרבים, הרי שתפילה בציבור אינה רשות אלא מצוה.
ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' כז) נשאל, בענין ת"ח אם רשאי להתפלל ביחידות מפני שרוצה ללמוד בזמן מאוחר בלילה, ויקשה עליו לקום להתפלל בצבור אם רשאי, והשיב, להתפלל בעשרה הוא חיוב מצוה על האדם, ולא רק הידור ומעלה בעלמא, כיון שאנו רואים שצריך לטרוח הרבה לתפלה בציבור ונפסק בשו"ע (או"ח סי' צ סט"ז) שחייב לילך ד' מיל לפניו ומיל לאחריו וכו', ואין שייך לחלק בין ת"ח לסתם אדם אם אינו כרשב"י וחבריו שרשאים לבטל גם עיקר תפלה שדין זה אין לת"ח שבזמננו.
וכתב האדר"ת (נפש דוד עמוד יג) 'בתפלה בציבור נזהרתי הרבה ב"ה, וכל פעם היו לי יגיעות רבות ועמל רב עד שקבצתי עשרה, ומעודי נדמה לי באם אתפלל לעצמי כאילו לא התפללתי כלל, ומי זוטר מה שדרש הזוה"ק על הפסוק פנה אל תפלת הערער שזה עולה על המתפלל ביחידות'.
ובכתר ראש (אות כ) כתב, ישתדל להתפלל בבית הכנסת ובצבור, ואמר הגר"ח מוולאזין ז"ל שמיום עמדו על דעתו לא התפלל רק בצבור, פעם אחת היה במלון ושלח לבני הכפרים הסמוכים שיבואו להתפלל עמו בציבור.
ובספר רוח חיים (אבות פ"ב מי"ג) על מש"כ שם במשנה הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו', כתב, ואל תהי רשע בפני עצמך רצה לומר שלא תתפלל ביחידות בפני עצמך, כי אם תתפלל ביחידות יכול להיות שתהיה נקרא רשע ח"ו כי התפלה ביחיד צריך כוונה יתירה ובאימה ויראה ומסירת נפש, ואם לאו תפלתו נדחית לחוץ, וזה אינו מצוי בזמנינו, אבל עם הציבור אף שלא תהיה תפלתו כל כך בכוונה שלמה עם כל זה אינה נמאסת כמש"כ בזוה"ק וכו'.
והחיד"א בספרו דבש לפי (מערכת ת אות כ) כתב שהחמירו בזוהר הקדוש שתפלת יחיד מסוכנת.
ועיין עוד בחות יאיר (סי' קטו), בשו"ת יהודה יעלה (ח"א או"ח סי' צא), במהר"ם שיק (או"ח סי' קכא), בתשובות ר' שלמה איגר (כתבים סי' יד), ובשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ג יו"ד סי' קעה) מה שכתבו בזה.
