תפילין על ידו שהתייבשה

בגמ': יכול יבשה גפה נקטעה רגלה נחטטה עינה ת"ל מן העוף ולא כל העוף (קידושין כד, א). 

בסוגיין מבואר שיבשה גפה של עוף, נחשב כמחוסר איבר. כתב הרשב"א (ד"ה יבשה גפה) בשם הראב"ד אע"פ שעדיין מחובר בגופו מחוסר אבר מיקרי, כיון שכל כחו של עוף בכנפיו, ויבשו.

בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' א) נשאל בדבר האיש שידו השמאלית אחזתה רוח [שקורין לופט] ואין לו בה שום הרגש מעקיצת מחט, והרופאים אמרו נואש למחלתו, מה יעשה בהנחת תפילין. ואם אפשר להוכיח מסוגיין שיד שיבשה, הרי היא כאילו האיבר חסר, או שמא רק בעוף שכל כוחו בגפיו, כשיש בו יובש הרי הוא כחסר, משא"כ באדם שאין כל כוחו בידיו, אי"ז מחוסר איבר.

והשיב, פשוט לי שדוקא בעוף הדין כן משום ששמו על שם עפיפה כדכתיב 'ועוף יעופף', אבל באדם אין זה נקרא מחוסר איבר.

אמנם אם הגיעה היד לכלל יבשות שאף אם היה תנקב אינה מוציאה טיפת דם, הרי היא כמי שאינה, משום שסופה להיחסר לגמרי. וכל שלא הגיע לגדר זה, יניח תפילין בשמאל ככל אדם.

בשו"ת קנאת סופרים (השמטות לשנות חיים סי' נא) דן בעניין זה הגר"ש קלוגר וכתב שאם היד עומדת לקציצה, ודאי דינו כאין לו יד זאת כלל, אך אם היד לא עומדת לקציצה אף שאין ביד כל הרגשה ואינה אלא כחומר בלבד שתלויה על גופו, יניח עליה תפילין, ולא איכפת לי מה שאין בה כוח. וביאר שאף אם נחשב זאת מום, כמבואר בסוגיין שדבר זה בעוף הוא מום, מ"מ גם בעל מום חייב בתפילין, וכל שהיד קיימת ואינה עומדת לקציצה יניח עליה התפילין.

ועיין עוד בגליוני הש"ס (בסוגיין), במתורתן של ראשונים (בסוגיין), ובארחות חיים (ספינקא, סי' כז סק"א) מה שכתבו וציינו בעניין זה.

ראיה נוספת כתב בגליוני הש"ס (סוף ח"א, דף קסג טור ג) להביא מסוגיין, לנידון הפוסקים על פירות וענפים מאילן שיבש, אם הם נחשבים כמחובר, ויש בקצירתם איסור קוצר, או שמא כיון שהאילן יבש אינם בגדר מחוברים, (עיין אגלי טל קוצר אות י).

והביא להוכיח ממה שאמרו בסוגיין שאם יבשה גפה של עוף, נחשב כמחוסר איבר. ויש ללמוד מכך שאין איסור קוצר בתלישת אילן וענף שהתייבש, כיון שאינו כמחובר.

אולם הביא שבירושלמי (יומא פ"ב ה"ג) מבואר שמי שיבשה זרועו אינו נחשב אפילו בעל מום, ולפי"ז גם אילן שהתייבש אינו כתלוש.

וכתב לבאר שבירושלמי (שם) מדובר שלא יבשה היד ממש, שהרי מבואר שם שעדיין יכול היה להקטיר בה. ולפי"ז במקום שהתייבש לגמרי, לא יהיה איסור קוצר