תענית בכורות לתינוק בן יום
בגמ': בתוך ל' יום אין פודין אותו (בבא קמא יא, ב).
בשבות יעקב (ח"א סי' יז) נשאל בנידון בכור שנולד בליל י"ד בניסן, אם האב חייב להתענות למחר או אינו מחויב, שהרי לא נולד קודם שנכנס ליל י"ד, א"כ לא נתחייב עכשיו בדבר, ומשום שחיוב התענית נעשה בכניסת ליל י"ד.
ואחר שפלפל בזה כתב, שאותם שנולדו אחר חצי הלילה אביהם פטור מלהתענות, כי על אלו שנולדו אחר חצי הלילה לא נגזרה גזירת מיתה אף בבכורי מצרים, ואותם שנולדו לפני חצות כיון שניצלו ממכת בכורות שהיה בחצות הלילה, צריך להתענות עליהם.
בקרבן נתנאל (פסחים פ"י סי' יט אות פ) כתב, טעם אחר בזה שודאי אין האב צריך להתענות, שהרי כל שהבן אינו בן שלשים שיצא מחזקת נפל אין האב מתענה, כשם שלענין פדיון מבואר בסוגיין שכל שאינו בן ל' אין האב חייב לפדותו.
בברכי יוסף (או"ח סי' תע סק"ו) כתב להליץ בעד השבות יעקב שפדיון הבן דין אחר הוא, שכך אמרה תורה, כמפורש בבכורות (מט.), שיפדהו רק לאחר שלושים יום, אמנם כאן מסתמא בכור מצרים שנולד ערב פסח אף שהוא נפל ועתיד למות אח"כ, עכ"ז הוכה ומת ליל התקדש חג. וכיון שבכור כזה בכלל הגזרה היה, אף הוא בכלל התקנה שתקנו רבנן שהבכורות יתענו, משום שבכורי ישראל חיו בארץ מצרים, ונהגו שאביהם יתענה בקוטנן, דין הוא שאבי הבן הלזה גם יתענה, שבנו גם כן אילו היה שם כמותו במצרי עבר עליו כוס הגזרה ומת. ואין לחוש משום ניסן וערב יו"ט, שכן נהגו לפרסומי ניסא.
ובשערי תשובה (שם סק"א) נקט כדברי הברכי יוסף שאין ראיה מבכור, ורוב וולדות אינם נפלים, ולכן יש לו להתענות שהתענית יגן בעדו והוא זכר להצלת בכורי ישראל.
אולם בחקרי לב (סי' פט) דן בזה, והעלה שכל שנולד אחר פורים פטור מלהתענות, כדברי הקרבן נתנאל.
