תענית או סעודת מצווה ביום יאהרצייט
בגמ': הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו, כיום שמת בו רבו (נדרים יב, א).
בפוסקים מבואר שביום שמת בו אביו או אמו, מצוה להתענות בו. ויש שהוכיחו שהדרך להתענות ביום זה, ממה שאמרו בסוגיין, הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו, כיום שמת בו רבו, שמשמע שביום זה מתענים, (בב"ח יו"ד סי' תג בשם הרוקח, תרומת הדשן סי' רצג, בתו"ח שבועות כ. ביאור הגר"א סי' שעו סק"ז).
[ובחי' רעק"א (שו"ע יו"ד סי' תב סי"ב) הביא דברי התורת חיים וכתב ולפ"ז יהא ג"כ מצוה להתענות ביום שמת בו רבו עיי"ש. ומבואר כוונתו לפי הגירסא בסוגיין 'כיום שמת בו אביו, כיום שמת בו רבו', ובשל"ה הקדוש (מסכת תענית עמוד העבודה, הו"ד בבאה"ט או"ח שם ס"ק יט) כתב שמנהג יפה הוא להתענות יום שמת בו רבו מובהק כי חייב בכבוד רבו ובא"ר (ס"ק ט"ו) ג"כ הביאו, וכתב שיש לגמגם על זה דטעם דתענית אינו משום כבוד אלא משום סכנה דריע מזליה, ועוד טעם שהאב והבן גוף אחד וכו', עיי"ש].
ויש מן הפוסקים שכתב שמה שמתענים ביום זה הוא לזכרון יום אנינותו וצרתו, והוא משום כבוד-אב-ואם, שחייב בכבודם אף לאחר מותם, (עיין תרומת הדשן שם ומחצית השקל סי' תקסח סק"כ). ובשו"ת מהר"י מינץ (סי' ט, הו"ד בגלינוי הש"ס בסוגיין) כתב שטעם הוא לפי שביום זה הורע מזלו של הבן, ויש לו להציל עצמו מאותה שעה. ועוד כתב שם שהוא משום כפרה לאביו או לאמו.
וכתב השדי חמד (מערכת אבלות אות צה) שגם אם אביו היה צדיק יש לנהוג כן שהרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, והאדם יראה לעינים וכו' וכן אמרו שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה. והביא שם משו"ת שם אריה (או"ח סי' יד), שכתב שיש לבטל מה שהתחילו לנהוג להרבות משתה ושמחה למי שאביו היה צדיק מפורסם.
אך בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' קלה) הביא מספר שער האמונה בשם ספר חסד לאברהם (על המשניות בהקדמה), שכתב 'כשראו צדיקי הדור התשות כח שבא לעולם, והדור חלש ומתמעט והולך ואין בכחם כלל להתענות ולסגף את גופם, על כן המליכו עצה לזה בלא התענית, ויהי' דבר השוה לכל נפש, לקיים ביום היא"צ מצות צדקה והכנסת אורחים בחבורת אנשים יחד לסעודה באחדות וריעות, כמ"ש בספר החיים, דבסעודת מריעים מקיים הכנסת אורחים, דלעניים נקרא בשם צדקה', וסיים שם, שמזה נשתרבב המנהג שאפילו עני שבישראל, שאין בכחו לעשות סעודה ביום היא"צ, נותן תיקון, ובזה מקיים מצות צדקה, כאשר שמעתי בשם השפאלער זיידע זי"ע, שזה הוא צדקה אמיתית, כשנותן איזה דבר לשתות יען כי בזה מחזק את לבו ומשיב את נפשו, ונודע מאמר חז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל כו'.
ועיין בשדי חמד (מערכת בית הכנסת אות מ), שקרא שם תגר, על אשכנזים שבעירו, שאוכלים מיני מזונות ושותים יי"ש ביום היא"צ, בבית המדרש, שהיא מקום המיוחד לתפילה לבד, אבל מ"מ כתב באמצע דבריו בשם האומרים, שיש בזה תיקון לנשמת המת, שהברכות ועניית אמנים מעלים נשמת המת עיי"ש, וע"ע בתשו' קרן לדוד (סי' לז), במנחת יצחק (שם), ובפניני הלכה (מועד קטן כג:).
ובשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ה סי' קיט) הביא דברי המפרשים בסוגיין שכתבו 'כגון אם קיבל ע"ע ביום שמת אביו שלא יאכל בשר', ומשמע שאינו חיוב מעיקר הדין אלא שמדובר שקיבל עליו להתנעות, ועיי"ש שעוד שדייק שבסוגיין לא הוזכר יום שמתה אמו אלא רק רבו או אביו, ובשו"ע הזכירו יום שמתו אביו או אמו, עיי"ש.
הערה נוספת כתבו הפוסקים (ילקוט דו"ד עמוד סג בשם זכר דוד ח"ג פצ"ט, וכן בנר אליהו) שגם מי שאינו מתענה עכ"פ לא יאכל בשר ויין.
