הכנת גלידה [אייסקרים] ביום טוב

בדין הכנת גלידה בשבת, כתב בשו"ת לב חיים (ח"ב סי' קצב) שדינו כמגבן שחייב משום בונה. וכ"כ בפתח הדביר (סי' שכה אות א) שחייב משום בונה, שהרי מתיך את השלג ע"י גילגולו במלח ומקפיא המשקה ועושהו גולם אחד, והרי זה תולדת בונה ששייך אפילו בדבר מאכל, כמו המגבן את הגבינה. 

אך בשביתת השבת (ח"א כללי מלאכת שבת פ"א אות ב) הביא את דברי פתח הדביר, וחלק עליו וכתב שאין לחייב בזה משום בונה, מאחר שאינו ראוי להתקיים כלל, כמו שכתב הפתח הדביר בעצמו שאינו עושה הגלידה אלא ליומו ואם ישאר יפסד, ולכן אינו דומה למגבן. 

וכ"כ בשו"ת מהרש"ג (סי' קג) ושו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' צח) שיש להקל בזה לעת הצורך. ועיין בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' נה) שהאריך להוכיח שאין בזה חיוב בונה [כל זה לענין מגבן, אבל כתבו הפוסקים לאסור בזה משום נולד, משום שזה שהוא קפוי הוא נולד. כ"כ בפתח הדביר (הו"ד בשביתת השבת שם) ובשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' נה) ובשו"ת שבט הלוי (שם) דן לאסור לכתחילה משום נולד אם עושהו בידים. ועיין בשמירת שבת כהלכתה (פ"י הע' יד), שהביא שהגרשז"א התיר לעשות קרח בשבת, עיי"ש].

ולענין הכנת גלידה ביום טוב, כתב בבן איש חי (שנה ראשונה פר' במדבר ס"י) שמותר לעשות דו"ז דונדרמ"ה [כעין גלידה קפואה] ביום טוב, והוא משום שלהלכה הטעם שגיבון גבינה אסור הוא משום שעובר על איסור בורר במה שנפרש הקום מן החלב, וזה אינו שייך בגלידה שהיא נקפאת כולה כמות שהיא. וגם הפוסקים שאסרו עשיית הגבינה משום גזירה שמא יבוא לגבן הרבה יותר מצורך יום טוב, טעם זה לא שייך בעשיית גלידה, כיון שאי אפשר לעשות ממנה רק קצת לצורך אותו היום, שאם ישהה ימוח ויהיה למים [היינו בזמנם שלא היה אפשר להקפיא הגלידה לזמן ארוך]. וגם הפוסקים שאסרו עשיית גבינה ביו"ט משום עובדין דחול שעושהו בכלי המיוחד למלאכה זו, אין טעמם שייך בגלידה, כיון שלא נאסר משום עובדין דחול כשעושהו בכלי המיוחד לו, אלא בדבר שדרך לעשות ממנו הרבה.

ולדבריו נמצא שלדעת המחצית השקל שאסור משום מגבן ביו"ט מן התורה, אסור גם לעשות גלידה ביו"ט מן התורה. וכל טעמיו הם רק לענין חשש איסור בורר [ובזמננו שהגלידה יכולה לעמוד על ידי הקפאה ימים רבים, יש לאסור גם לפי הטעם השני שהביא הבן איש חי, שאסור לגבן שמא יעשה יותר מכדי צרכו ליום זה, שהרי בזמן הזה גם גלידה אפשר לעשות יותר מצורך היום].