שקר כדי להציל את ממונו הגנוב
בגמ': אמר ליה שטרא זייפא הוא גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא זייפא הוא מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אינקיט האי בידאי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי אמר ליה שטרא מעליא הוא וכו' (בבא בתרא לב, ב).
בסוגיין מובא המעשה באדם שתבע את חבירו על ידי שטר שבידו, והנתבע טען כנגדו ששטר זה מזויף הוא, ואכן, הודה התובע בלחש באזני רבה ששטר זה אכן מזויף, אלא שהיה בידו שטר אחר שנאבד ולפיכך התיר לעצמו לזייף השטר בידעו שתביעתו אמיתית ונכונה. והגמרא דנה אם זכאי הוא ליטול הממון מכח תביעה זו.
יש לדון בדין זה מצד אחר, האם רשאי הוא על פי דין לעשות מעשה זה של שקר, שהרי טענתו ותביעתו אמיתית, אלא שכעת הוא משתמש במעשה שקר.
בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' פא) נדרש לדברי הגמרא בסוגיין, וכתב חס ליה לזרעיה דאברהם שיאמרו שקר ואפילו במקום הפסד, כמו שכתוב (צפניה ג יג) 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב', וגדולה מזו אמרו שאפילו באומר אמת, אלא שהדבור אינו על אותו דרך שאמרו, אסור. אלא שכל מקום שיש מיגו, אנו מאמינים שהאמת היא כמו שטוען, שאלו בא לשקר היה לו לטעון טענה אחרת בשקר, שהיה נאמן בה. ובסוגיין, לא אמרו שיהא מותר לו לעשות ולטעון כן, אלא כל שטען, מאמינים אותו משום מגו. וראיה לדבר שכאן רק מאמינים לו בטענתו אבל אסור לעשות כן, שאל"כ תאמר שיהא מותר לו אפילו לזייף שטר וכמו שהיה המעשה כאן, וחס לנו לומר כן, אלא ודאי שנוי השקר ואהוב האמת, ואין תמורתו כלי פז.
וכך כתב גם בשו"ת חוט המשולש (וואלוז'ין, סי' טו) על דברי הטור (חו"מ סי' שמח) שהתיר להטעות את הנכרי במקום שאין חילול ה'. שאף אם אין בזה חילול ה' ואיסור גזל וכגון בהפקעת הלוואת הנכרי, הנה הוא אסור משום 'מדבר שקר תרחק', ואין טעם לחלק בזה בין יהודי לגוי, כיון שהאיסור הוא על דיבור השקר של היהודי אף כשאינו נוטל ממון חבירו בשקר, ואין הבדל כלפי מי נאמר.
וחידש שיש לומר שאיסור זה הוא רק בשקר בבית דין שהחמירה בו תורה שלא יתעוות הדין, אבל שקר כעין זה מותר להיעשות מחוץ לכתלי בית דין והוכיח הדבר מדברי הראשונים. וכך מבואר בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' קלג) בתוך דבריו, שהפסוק 'מדבר שקר תרחק' אמור רק בתוך כתלי בית דין.
ובספר אמת ליעקב (ח"א פ"ה סי' לא) הביא כמה ראיות לדבר זה שמותר לשקר מחוץ לבית דין כדי שלא להפסיד ממון, כפי שמוכח ביומא (פג:) שר' יהודה ור' יוסי שיקרו לאשתו של בעל האכסניא כדי להציל את ממונם. ואמרו חכמים בפסיקתא רבתי (סי' כב) שאליהו הנביא יעץ לאדם בחלומו לשקר כדי להציל את כספו. וכן מבואר מדברי הספר חסידים (סי' תתקכה) שמותר לרמות אדם שגנב כדי להוציא את הגניבה מידיו.
