שכר על כבוד אב ואם באשקלון

במשנה: רבי יהודה אומר מרקם למזרח ורקם כמזרח מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום מעכו לצפון ועכו כצפון (גיטין ב, א).

בעל התוספות יו"ט בחיבורו מעדני יו"ט (על פסקי הרא"ש ברכות פ"א סי' ז אות ט) כתב, שהשכר שנאמר על כיבוד אב ואם נאמר כשמקיים את המצווה בארץ ישראל, ולא כשמקיימה בחו"ל.

כך מבואר גם במכילתא דרשב"י (פרשת יתרו יב דף קנב) שכך אמרו רבותינו, 'למען יאריכון ימיך על האדמה ולא בגולה'.

אולם הנצי"ב ב'העמק דבר' (שמות כ יב, דברים יא, כא) כתב, שעל אף שנאמר בתורה 'למען יאריכו ימיך על האדמה' מכל מקום וודאי שהשכר על כבוד אב ואם הוא גם כשמקיים מצווה זו בחו"ל.

בספר תרנן לשוני (סי' א) כתב להוכיח מהמעשה שהובא במסכת קדושין (לא.) על דמא בן נתינה שהיה דר באשקלון, ושילם לו הקב"ה שכרו על שנהג כיבוד באביו עיי"ש, והרי אשקלון חוץ לארץ היא, ולפי זה שמע מינה ששכר מצות כיבוד אב ואם אף בחוץ לארץ נוהג, אך כתב לדחות ראיה זו עפ"י המבואר בסוגיין שיש הסוברים שאשקלון ארץ ישראל היא, ועוד שאף אם תמצי לומר שאשקלון כחוץ לארץ, מכל מקום רק שכר עושר שמענו שנוהג אף בחוץ לארץ על כיבוד אב ואם, וכמעשה של דמא בן נתינה שהתעשר מהמצוה, אך שכר אריכות ימים על מצות כיבוד אב ואם כמו שהבטיחה התורה, זה אין לנו ראיה שמקבל בחוץ לארץ.

ובתורה תמימה (ה, ח) כתב עפ"י מה שאמרו חז"ל (עיין קדושין לט:) ששכר מצווה בהאי עלמא ליכא, ולכאורה יש לתמוה הרי בכמה מקומות מצאנו בתורה הבטחה על שכר בעולם הזה, אלא על כרחך יש לומר שהטובה שבעולם הזה היא רק לתכלית שיוכלו לשבת במנוחה לקנות שלימות לעולם הבא. אבל בעולם הזה אין האדם מקבל משכרו הגנוז לו לעולם הבא.

לפי זה ביאר התורה תמימה מה שנאמר 'למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה' שהכוונה לאריכות ימים באדמת החיים הנצחיים.

ראייה לכך הביא התורה תמימה, שאם נאמר כפשוטו שכוונת התורה לאריכות ימים 'על האדמה' היינו על האדמה בעולם הזה, אם כן נמצא שהשכר לכיבוד אב ואם הוא רק בא"י, שזה דבר תמוה,

שהרי מצוה זו אינה תלויה בארץ, אלא היא מצווה שבגוף ונוהגת גם בארץ ישראל, וודאי שכרה הוא גם לדרים בחו"ל.