שינוי נוסח התפילה בבית הכנסת היפך תנאי הבונה
גמ': מברחת דאמר מר מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה ובכולהו מטלטלי הוי שיור לבר מכתובה. (בבא בתרא קנב, ב).
בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' לו) נשאל בדבר בית כנסת שנתרם על ידי נדיב שתיקן מפורשות בעת שנדב שיתפללו בבית הכנסת הזה בנוסח אשכנז. ואחר שנים רבות נפטר הנדיב, ומכל מתפללי בית כנסת הקבועים הזה נותרו מתי מספר, והיו חבורת חסידים ואנשי מעשה שמסיבות שונות נסגר בית הכנסת בו התפללו, ולפיכך ביקשו להתפלל בקביעות באותו בית כנסת שנשארו בו מעט ממתפלליו הישנים, ומניינם של המתפללים החסידים גבוה בהרבה.
ונשאל בחלקת יעקב אם כולם יסכימו לשנות הנוסח אם מותר בכלל לשנות מאשכנז לספרד, ואף אם מותר עדיין יש להסתפק אם מותר לעבור על התקנה של הנדבן שלא ישנו.
ובתחילה דן בחלקת יעקב אם בשל ההכרח יהיו רשאים החסידים להתפלל בנוסח אשכנז ולשנות בכך ממנהגם מקדמת דנא או לא. והביא החלקת יעקב, שמדברי הפוסקים מתבאר ששינוי כזה אסור לשנות, וכן מבואר בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' טו) ובשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' מג), שנקטו בפשיטות שאסור לאדם לשנות את נוסח תפילתו באופן קבוע מנוסח אשכנז לנוסח ספרד. ואף הדברי חיים (או"ח ח"ב סי' ח) שהתיר לשנות מנוסח אשכנז לספרד, לא התיר לשנות מנוסח ספרד לנוסח אשכנז, לפיכך אין לשנות.
וכיון שכן נמצא שכדי לאפשר להם להתפלל בבית הכנסת ולהציב גבול אלמנה, מן ההכרח לשנות את הנוסח של התפילה, ולפיכך נדרש החלקת יעקב לשאלה, אם אכן רשאים לשנות מרצונו של הנודר שהתנה כן בתנאי מפורש.
והביא את דברי השולחן ערוך (יו"ד סי' ריח ס"א), שבנודר או נשבע אנו הולכים אחר כוונתו של הנודר ובכך אנו מפרשים את דבריו, והביא השולחן ערוך כמה דוגמאות לדבר. וכתב בט"ז, שכאשר הנדר נוגע לאחר, אין די באומדנא רגילה בכדי לשנות ממשמעות נדרו, אלא צריך אומדנא דמוכח. והביא בחלקת יעקב דוגמא לדבר את הדין הנזכר בסוגייתינו בשטר מברחת, שבו אנו למדים, שאף על פי שהאדם עשה מעשה גמור שיש בו משום מכירה, אין כוונתו למכור אלא להבריח את נכסיו, משום שאנן סהדי שלא יתן לאחרים את כל נכסיו מבלי להשאיר דבר לעצמו. וזוהי אומדנא מוכחת המועילה גם כשהנדר נוגע לאחרים.
אך כתב בחלקת יעקב, שמדברי התוספות בכתובות (מז: ד"ה שלא) מבואר שכשהנדר אינו תלוי בדעת אחר, אין צריך גילוי דעת ומספיקה האומדנא, ולפיכך, נדיב זה שבנה את בית הכנסת, אף על פי שלא גילה דעתו בכך, אומדים אנו את דעתו שניחא ליה בשינוי תנאו, כיון שבכך ישמע קול תפילה ותורה בבית הכנסת ביתר שאת, ולפיכך רשאים לשנות הנוסח עך אף התנאי.
