שבת שקלים ור"ח אדר אחד קנה עליית חזק ואחד עליה לפני האחרון
בגמ': זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע וכו' (בבא בתרא לז, א).
האור שמח (תפילה פי"ג ה"כ) נשאל אודות בית הכנסת שמכרו שם בשמחת תורה את כל העליות של סיום הספרים של חזק בראשית וכו' לאדם אחד, ולאדם אחר מכרו לכל שבתות השנה את כל העליות של לפני האחרון.
ואירע בשנת תרמ"ג שחלה פרשת שקלים בפרשת פקודי והיה ר"ח אדר, שהשישי קורא עד סוף הפרשה, והשביעי קורא בקריאת ראש חודש, והמפטיר קורא בפרשת שקלים.
ונתעוררה השאלה מי יזכה בעליית חזק של סיום חומש שמות, אם בעל עליית לפני האחרון שהרי עליה זו היא העליה שלפני האחרון-שביעי, ויזכה הוא לסיים את החומש, או מי שקנה את כל עליות חזק.
וכתב האור שמח, שמסוגיין יש להוכיח שבעל עליות סיום הספרים הוא יעלה לעליית חזק, שהרי כאשר שני לקוחות קנו שדה זה קנה האילנות וזה קנה הקרקע, זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע, סבר רב פפא שאין לומר שלבעל האילנות אין חלק בקרקע כלל, משום שכמו שמכר לקונה הקרקע בעין יפה, מכר גם לקונה האילנות בעין יפה ואנו אומרים שמכר לו האילנות והקרקע שתחתיהם.
כמו כן בנידון זה של הדין ודברים בין קוני העליות, כיון שאם ניתן את עליית חזק לבעל עליות של קודם האחרון נמצא שבעל עליות הסיום אינו נוטל כלום שהרי עליית האחרון אינו סיום הספר, אבל אם יטול את עליית חזק בעל עליות הסיום אז יטול בעל העליות שלפני האחרון את העליה שלפניו, מפני שנאמר שהוא נוטל את העליה שלפני האחרון בספר זה, ואז הרי זה בעין יפה שאנו אומרים שעל דעת כן קנו שיהיה עליה לכל אחד מהם, וכמו בסוגיין שלכל אחד יש חלק בקרקע.
בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' רג) נשאל אודות שני אנשים, שלאחד מהם היתה חזקה במאפיית מצות על יום לאחר פורים דהיינו שושן פורים שבו הוא אופה בכל שנה, ולמשנהו היתה חזקה על יום א' בשבוע שלאחר פורים. ושנה אחת חל שושן פורים להיות בשבת, הראשון שהחזיק ביום שלאחר פורים טוען שזכותו לאפות ביום הראשון אחר פורים, שהרי זהו היום הראשון הראוי לאפיה אחר פורים וחזקתו עליו, ואילו חבירו טוען שהוא המחזיק ביום א' בשבוע שלאחר פורים, וזכותו קודמת על יום א' זה.
תחילה הביא את דברי השערי תשובה (סי' תקפא סק"ג) שנסתפק במקרה כגון זה, בשני בעלי תוקע שהאחד הוחזק לתקוע ביום א' דר"ה והשני ביום ב', מה הדין בשנה שיום א' חל בשבת והיום הראשון הראוי לתקיעה הוא היום השני של ראש השנה, האם זכות הראשון על יום זה שהרי זה יום הראשון לתקיעה, או שהשני שהוחזק ליום השני זכה והראשון שיומו אינו ראוי לתקיעה הפסיד. והביא בשם הפנים מאירות (ח"ב סי' קכה) שהכריע בכגון זה שהשני נדחה. והשע"ת פקפק בזה ודעתו שהראשון הפסיד והשני יתקע.
וכתב החלקת יעקב, שנדון שאלתו תלוי בדעתם אם הראשון זכה מכיון שזהו היום הראשון אחר פורים הראוי לאפיה, או שהשני עדיף שזהו היום המוחזק לו. וביקש להכריע שאלה זו מדברי האור שמח הנ"ל שבעל עליית הסיום קודם, וכך גם זה שזכותו ליום ראשון שאחר פורים יקדם, משום שאין הראשון יכול לדחות לאחרון. בשולי הגליון כתב, שלכאורה ראיית האור שמח וטעמו אינם שייכים בנדון זה משום שבכל אופן שנכריע תבטל חזקת האחד, והאו"ש הכריע רק באופן שיהיה עליה לשניהם, וכאן לא שייך זה, אמנם שוב כתב שנכון לדמות הדברים, שהרי גם שם יצא לשניהם אותה עליה לפי חזקתם, ואפשר לומר שכמו שפסק שם שאין סברא לדחות את אחד מהם מכל וכל, ולכן כדי לקיים שניהם, המסיים יסיים כדרכו והשני יעלה אחד לפני זה כי גם זה אפשר לקרותו אחד לפני האחרון, משא"כ זה שקנה חזק אין טעם לתת לו עליה אחרת שאין לה שייכות עם חזק, אם כן גם בני"ד אפשר לומר, כיון שחזקתו של אחד היא על יום א' בשבוע של אחר פורים, הרי אין טעם לתת לו ביום ב', כי חזקתו רק על יום א' שבשבוע, מה שאין כן השני שחזקתו בשושן פורים דהיינו ביום שלאחר פורים, ובשנה זו שזה שבת טענתו שיום אחרי זה שייך לו, שפיר אפשר לומר שנקיים חזקתו אף אם ניתן לו את יום ב' אחריו, כיון שזה היום הראשון של אחר פורים שאפשר לתת לו בכדי לקיים לשניהם את חזקתם, וכמו הכרעת האור שמח שעדיף לקיים שניהם.
