רוצה להניח תפילין דר"ת בזמן של ר"ת
בגמ': יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. (בבא בתרא נה, א).
שאלה. ראובן נוהג בכל עניניו כשיטת הגאונים, שהיום מסתיים בשקיעה הנראית לעינינו, כגון לגבי שבת וברית מילה ותפילת מנחה וכו'. והנה ראובן נוהג להניח תפילין דר"ת, ומניחם בבוקר לאחר תפילת שחרית.
פעם אחת נתעכב, ולא הספיק להניח תפילין דר"ת עד ששקעה החמה וגם עברו י"ג דקות לאחר השקיעה, אך עדיין לא הגיעה השקיעה לפי ר"ת, אך אצלו לכל דבר זה לילה [יעוין משנ"ב (סימן ח סק"ג) שכתב בין השמשות למג"א מותר לכתחילה להניח, ובפרמ"ג מסתפק].
האם מותר לו להניח עתה תפילין מאחר ולפי ר"ת עכשיו זה עדיין יום, או שמא מאחר ולכל דיני התורה, זה נחשב אצלו כלילה, אין לו להניח אפילו תפילין דר"ת?
האם לגבי תפילין דר"ת מותר לו להניח בזמן דר"ת, שהרי י"ג דקות לאחר ששקעה החמה הוא כבר זמן צאת הכוכבים לשיטתו האם לגבי תפילין דר"ת מותר לו לאמר עדיין יום הוא?
תשובה. לכאורה הדבר ברור שאין לסמוך על הסברא הנ"ל, ולהניח תפילין דר"ת אחרי השקיעה של הגאונים, ולפני זמן השקיעה דר"ת, [למי שנוהג כשיטת הגאונים], מפני ששתי מחלוקות אלו, [של עשיית התפילין, ושל זמן השקיעה] הם שתי מחלוקות שונות, לגמרי, ואין קשר ביניהם, ואם כן אף על פי שלגבי התפילין הוא חושש לשיטת ר"ת, אין נוגע לגבי זמן השקיעה, ויעוין בנודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סימן ד) שנשאל למה נהגו המדקדקים לחוש לדעת רבינו תם, במה שנחלק על רש"י בסידור הפרשיות של תפילין, ולמה לא חשו ג"כ לדעתו במה שנחלק על רש"י באופן הנחתן, דלדעת רש"י הם זקופים בתוך הבתים כמנהגנו, ולדעת רבינו תם הם שוכבות, כמבואר במנחות (דף לג ע"א בתוס' ד"ה הא דעבידא), והשיב הנוב"י, דהמדקדקים מחמירים לחוש לדעת רבינו תם, רק במה שגם רבינו האי גאון ורבינו יוסף טוב עלם ושאר גאונים קיימו בשיטתיה, כמבואר במנחות (דף לד ע"ב בתוס' ד"ה והקורא) ולא חוששין לשיטתו בנידון של השוכבות, שאין לו מסייע משארי גאונים, יעו"ש. [יעוין בבנין שלמה (ח"ב עניינים סימן טז) שהעיר על עצם קושיית הנוב"י שהרי גם לדעת ר"ת אינו פסול אם הניחן זקופות בדיעבד, וכן לרש"י אם הניחן שוכבות, וא"כ י"ל בפשיטות דלא חשו לדעת ר"ת רק בגוונא דלדידיה התפילין פסולין אם עשויין כדעת רש"י. אמנם הוסיף שם שתירוצו של הנוב"י נצרך לתרץ למה לא חשו לצאת ידי המחלוקת בענין פתוחות וסתומות של הפרשיות של התפילין]. ואם כן אף אנו נאמר, דאע"פ דהוא חושש לשיטת ר"ת לגבי התפילין, מפני הגאונים דס"ל כוותיה בנידון זה, אין זה אומר שיכול לסמוך על שיטת ר"ת לגבי זמן השקיעה, דבזה אולי הגאונים הנ"ל לא ס"ל כוותיה.
ויש להוסיף עוד, את מה שכתבו הפוסקים שכשיש שתי מחלוקות, מצי המוחזק לומר קים לי כפוסק זה בהאי, ולא בהאי אפילו בענין אחד, [יעוין כללי קים לי לכנה"ג], ויעוין בחכם צבי (סימן קסט) שציין שכלל זה יסודו בגמרא מפורשת במסכת ב"ב דף נד ע"ב ודף נה ע"א שם נאמר אמר ליה מיעבד לי מר כדאידך דשמואל, דאמר שמואל לא קנה אלא מקום מכושו בלבד, אמר ליה בהאי אנא כשמעתין סבירא לי, יעו"ש. והטעם הוא כי כל סוגיא וסוגיא נידונת לעצמה, ומה שבסוגיא זו פסק כשמואל, עדיין אין זה מחייב לפסוק כמוהו בסוגיא אחרת. ולפי זה אף ע"פ שנוהג להניח תפילין דר"ת, הרי בכל דבריו בסוגית בין השמשות נוהג כגאונים, וא"כ לא ראוי שיניח תפילין דר"ת לאחר צאת הכוכבים שלו, אף על פי שרבנו תם עצמו הניח תפילין בזמן הזה (חשוקי חמד).
