ראיית דברים אסורים בעיניים עצומות
בגמ': היכי דמי אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא.(בבא בתרא נז, ב).
במהרש"א בסוגיין (ח"א ד"ה ועוצם) ביאר שמה שאמרו שאם יש דרכא אחרינא והולך בדרך זו שיש בה מראות אסורים, רשע הוא. נקרא רשע אפילו אם יעצים את עיניו, היות ויש לו דרך אחרת לעבור בה והוא עובר דוקא בדרך הזו הרי הוא מתכוין לראות את האיסור, ונקרא רשע על הילוכו שם כלל, שהרי יש לו דרך אחרת.
והנה באלשיך (תורת משה בראשית ט כג) על הפסוק (שם) 'ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו' כתב, הנה אומרו 'ופניהם אחורנית' הוא מיותר, וגם אומרו 'וערות אביהם לא ראו', מי לא ידע שאם הלכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם, שערות אביהם לא ראו, אך הנה אחרי אומרו 'וילכו אחורנית' כו', הוצרך לתת טעם למה זה הפכו פניהם אחורנית, ולא הלכו דרך פנים ויסתמו עיניהם לבלתי ראות ערותו, לזה אמר תדע למה 'ופניהם אחורנית', ולא בדרך ישרה בעינים אטומות, הלא הוא כי עתה בלכתם אחורנית נמשך כי 'וערות אביהם לא ראו', כי אין צריך לומר עיניהם כי אם גם פניהם הנזכר לא ראו ערות אביהם, שאומרו 'ראו' הכוונה על פניהם כנזכר, ותצדק בהם ראיה כמו דאיתא בלשון רבותינו ז"ל (ברכות כה:) לבו רואה את הערוה, והוא כי הלא צדיקים היו וצלם אלהים על פניהם, ולא רצו שפניהם אשר בם קדושת צלם אלהים יראו את הערוה, גם שיטמטמו עיניהם, וקל וחומר הדברים מאשר הקפידו ז"ל על אשר לבו רואה את הערוה בעת תפלה, וכל שכן פני אדם אשר צלם אלהים נוססה בם.
מדבריו כתבו ללמוד שלא די לאדם שיש לו להיזהר שלא לראות מראות אסורות בעיניו, אלא עליו גם להיזהר שפניו לא יראו ח"ו מראה אסור.
