קריאת שם לבנו על שם אביו או רבו
במשנה: של רבו קודמת שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא (בבא מציעא לג, א).
בספר זיו השמות (פ"ט ס"ב) כתב, שקריאת השם אחר רבותיו קודמת לקריאת השם אחר המשפחה, והוכיח כן ממה שאמרו בסוגיין אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת, וא"כ גם כבוד רבו קודם.
כך נראה גם בדבר ספר זכר דוד (מאמר א פפ"ג דף רכט.) שכתב, ישים המשים ויקרא הקורא שם לבנו כשמות הגדולים הכשרים והתמימים אשר בארץ, כי השם גורם להצליח את הנושאו, אשר על כן רבים נהגו לקרוא את בניהם בשם רבם, שחייב אדם בכבוד רבו יותר מכבוד אביו.
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' רנב) כתב עפ"י המדרש רבה (בראשית לז ז) שיש לקרוא שם הבנים בשם אבותם, וכן הביא לזה כמה וכמה מקורות מראשונים.
עוד כתב, קיבלתי העתק מכתב מהגאון הגדול בעל מחנה חיים שכתב להגאון בעל דברי ירמיהו, שמתחרט על שהבטיח לרבו בעל שערי תורה שיתן לאחד מבניו שם רבו, שיש בו טעמים ונימוקים ויסודות גדולים ליתן השם דוקא אחר המשפחה, וכתב רק עכשיו זכיתי לירד לסוף דעתו של אדמ"ו הח"ס ז"ל שלא נתן לאחד מבניו שמו של רבו המובהק ר' נתן אדלר אע"פ שלא נשארו לו בנים.
הרי מבואר שיש ענין גדול בקריאת השם אחר המשפחה, וכן נהגו מימים הקדמונים, ובפרט בן אחר אביו שכנראה שהוא גם בכלל כיבוד אב.
