קריאת הילדים בשמות נאים

בגמ': ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי. אמר להם וכו' שמא שמה נאה. לכלוכית שמה. אמר להן, יפה קורין אותה לכלוכית, שהיא מלוכלכת במומין (נדרים סו, ב).

במאירי (ד"ה היופי) כתב, היופי כולל כל מיני יופי שבגוף, ולא עוד אלא יופי השם הוא נכלל בו, אפילו לא היה השם יפה מצד עצמו כל שהוא נאמר עליו כהוגן. ודבר דבור על אופניו בכלל יופי הוא.

והנה במהרש"א כתב, נראה לקיים כמשמעו מלשון מום ממש, כלומר עד שתראי לו מום היותר יפה שבך, שיש בו קצת יפוי. ולפי זה מובן שגם שם מכוער הוא נקרא מום בעיני הבריות, כפי שאמרו גבי רבי מאיר שדייק בשמו של כידור (יומא פג:). ולכן הורה רבי ישמעאל שבאותו מום שהוא שמה לכלוכית מצא דבר יפה ששמה נאה לה, וזה המום שהוא שמה הוא יפה ונאה לה יותר מכל מומין שבה. ובשיטמ"ק (ד"ה עד) כתב, 'אין לה מום יפה כזה שהוא שם גנאי'. הרי ששם גנאי הוא מום לאדם.

בענין זה הובא בספר תולדות יעקב (עמוד שיז) שבעל הקהילות יעקב הורה שלא לקרוא לילדים בשמות שיתביישו בהם כשיגדלו, אך אפשר לקרוא בשם שיתכן שיתבייש בו, ולהוסיף לו כינוי והיינו פלוני המכונה פלוני.

ומכל מקום כתב בספר כתר שם טוב (ח"א עמוד קעז) שבימי המקרא והתלמוד שהיו קוראים על שם המאורע היו קוראים גם שמות נאים וגם שמות כעורים, וכמו צפורה אשת משה שנזכרה בשם 'כושית'. ואפילו שאמרו במדרש תנחומא (פרשת צו סי' יג) כי אשה כושית לקח, 'כושית' בגימטריא 'יפת מראה', חשבונו של זה כחשבונו של זה, האשה כושית מגיד שהכל מודים ביופיה, כשם שהכל דוברים בשחרותו של כושי כו', ועל שם נויה נקראת כושית כאדם הקורא לבנו נאה 'כושי' כדי שלא ישלוט בו העין. ע"כ. וא"כ נהגו לקרוא בשמות מכוערים, והטעם הוא מפני שהיו קוראים על שם המאורע, וגם היו משנים את השמות על שם המאורע, ולא היו מתביישים בשם מכוער, או משונה מאחר וכל אחד היה נקרא על הענין שלו.