קריאת אשה בשם 'שלום'

בגמ': שאלו את אימא שלום (נדרים כ, א).

בסוגיין. 'שאלו את אימא שלום'. אימא שלום היתה אחותו של רבן גמליאל [הנהרג], בת רבן גמליאל [דיבנה], אשת רבי אליעזר בן הורקנוס, [שמה הוזכר גם בשבת (קטז.) ערובין (סג.) ובבבא מציעא (נט:)

בשו"ת שמן ששון (לוין, ברכות ה: ד"ה תנאי אבא) הסתפק אם שמה היה 'אימא שלום', או שמא שמה היה 'שלום' וכתואר כבוד הקדימו לשמה 'אימא', וכמו שמצאנו בברכות (טז:) שעבדים של בית רבן גמליאל שהיו חשובים היו נקראים אבא פלוני אימא פלונית. ובנודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סי' קיג) כתב לגבי איש ש'אבא' הוא שם תואר.

בנידון זה ישנם שני נ"מ הלכתיות, א. אם מותר לקרוא לאשה בשם שלום, [לדעות הסוברת שאסור לקרוא לאשה בשם איש] ב. החת"ס (אבהע"ז ח"ב סי' יח) כתב שבימים הראשונים לא היו נוהגים לקרוא לאדם בשני שמות, ועורר החת"ס ממה שמצאנו 'אבא יודן' ו'אבא חלקיה' ועוד, ויישב ששם אבא אין זה שם בפני עצמו.

והנה ברש"י ב"מ (שם) כתב 'אימא שלום' כך שמה. ובספר שבעים תמרים (על צוות ריה"ח, השמטה דף פג:) הוכיח מכך שגם בימי הש"ס היו קוראים בשני שמות, וע"ע במשנה הלכות (ח"ה סי' רטו).