קריאה לתורה על שם אביו הגוי
בגמ': דאיסור גיורא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הואי (בבא בתרא קמט, א).
בסוגייתינו הובא מעשה באיסור גיורא ובנו רב מרי בר רחל. וכתב הרשב"ם (ד"ה דאיסור) שאיסור בא על רחל בגיותו וממנו נולד רב מרי, ולאחר מכן התגייר איסור ונעשה יהודי. והנה אף על פי שאביו של רב מרי היה איסור, אין רב מרי נקרא בכל המקומות על שם אביו אלא על שם אמו, 'רב מרי בר רחל' [כגון שבת קכד: ועוד].
והנה בשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' קלו) נשאל אודות יהודי שבא על גויה ונולד לו ממנה בן, ולאחר מכן התגיירה ונישאו בחופה וקידושין וגידלו את בנם על ברכי התורה, ושאל הבן אם יכול להיקרא לתורה על שם אביו, שהרי בנו מנכרית אינו נחשב בנו, ואם כן אינו נחשב אביו.
ובתחילת דבריו הביא המנחת יצחק ראיה מרב מרי שנקרא על שם אמו ולא על שם אביו, משום שאביו היה גוי, ומזה יש ללמוד אף בנידון זה שאינו נקרא על שם אביו מאחר שבנו מגויה אינו בנו. והוסיף שהדברים קל וחומר, שאם בנו מישראלית אינו נקרא על שמו כמבואר בסוגייתינו, קל וחומר שבן הגויה לא יחשב בנו, שהרי אינו מתייחס אחריו.
אך כתב שבאופן השאלה שהבן גדל אצל הוריו כל השנים ונהגו בו כהורים גמורים, אפשר שיכולים לקרוא לו על שם אביו. שכן מבואר בתשובות מיימוניות (סי' מח) והביאה הרמ"א (חו"מ סי' מב) שהמגדל יתום בתוך ביתו, אם כתב עליו בשטר 'בני', אין השטר מזוייף, כיון שגם המתגדל אצלו נקרא בנו. ולפי זה אפשר שמותר גם לקרוא לו לספר תורה על שם אביו, כיון שנחשב כמו בנו. אך מסקנת דבריו היא שאין להתיר זאת בנידון השאלה שנולד הבן מגויה.
אך בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קסז) נקט בפשיטות שאין לדמות נידון של קריאה לתורה לדיני שטרות, וביאר, שדווקא בשטר התיר התשובות מימוניות לקרוא על שם אביו המאמץ, משום שבשטרות צריכים לברר את כוונת הכותב, וכיון שכוונת הכותב אכן כך היא, השטר כשר, אך לענין קריאתו לתורה אין להתיר, משום שבקריאה לתורה יש לומר את שמו האמיתי, כדי שלא יצא מכשול לדברים אחרים ממה שישמעו בני אדם את שם מי שמכריזים עליו כאביו ויסברו שהוא באמת אביו.
