קנין 'מזל וברכה'
בגמ': האי סיטומתא קניא למאי הלכתא רב חביבא אמר למקניא ממש רבנן אמרי לקבולי עליה מי שפרע והלכתא לקבולי עליה מי שפרע ובאתרא דנהיגו למקני ממש קנו (בבא מציעא עד, א).
בשו"ת מהרש"ג (ח"ג סי' קיג) כתב דעת בעל השואל ומשיב והמהרש"ק שאף דיבור בלבד מועיל מדין סיטומתא, אם הדרך לקנות בזה.
אולם דעת המהרש"ג שאינו מועיל והוכיח כן מתשובות הרא"ש (כלל יב סי' ג) שכתב שדיבור בעלמא אפילו נהוג הוא קנין לא מהני, מפני שהוא מנהג גרוע ולא הולכין אחר מנהג גרוע.
בתשובות והנהגות (ח"א סי' תתג) כתב לגבי יהלומים שדרך הסוחרים הוא שכשאומרים 'מזל וברכה' בזה נגמר הקנין, שהרי זה כקנין סיטומתא כיון שכך הוא דרכם. וכן כתב בפתחי חושן (קנינים פ"י הערה ג), וציין גם לדברי גאונים (כלל פז סי' נב) שדן על מה שנהגו לשתות משקה בגמר מקח.
עוד כתב בפתחי חושן (שם) לדון על כתיבת צעטיל (חשבונית) אם היא בכלל קנין סיטומתא, ועיין בשו"ת הליכות ישראל (סי' ח).
יש מפוסקי זמנינו שכתבו שהקונה דבר מה באמצעות הזמנה בטלפון ומשלם בכרטיס אשראי, שהקניין הוא מדין 'סיטומתא', ויש שתלו נידון זה בנידון הנ"ל אם דיבור שנהוג לקנות בו נחשב כקנין סיטומתא.
