קניית מצוה עבורו או עבור חבירו
בגמ': עד שבא רבי עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך (בבא מציעא סב, א).
בשערי תשובה (או"ח סי' תפב סק"ב) כתב, אם בעסקי הגופות נאמר חייך קודמים, שצריך אדם להציל עצמו לפני שמציל את חבירו, בעסקי נפשות שהוא קיום המצוות על אחת כמה וכמה שהוא קודם לחבירו, ולכן אם יש כזית מצה הפקר יזכה הוא קודם ויקיים המצוה, אעפ"י שלא ישאר לחבירו איך לקיים המצוה.
והביא שכך כתוב באגרות שמואל על רות, במה שאמר בועז לגואל ביום קנותך מיד רות המואביה, לפי שצפה ברוח הקודש שעתיד לצאת מחלציה שלשלת מלכות בית דוד, לכך אמר המואביה כדי שימאן הוא, מפני שיחשוב שאסור להתחתן עם מואביה ויקחנה הוא, ויזכה לשלשלת גדולה ההיא. ואף שאסור לרמות חבירו לקחת את שלו, זהו בדבר שבממון, אבל במצות אף שא"א ליקח מיד הזוכה, כגון כסוי הדם ומילה וכיוצא, מ"מ כל שלא זכה עדיין, הם כמדבר המופקר לכל, וכל אדם נצטווה להשלים את נפשו ולזכות במצות. ובזה יישב גם ענין יעקב אבינו ע"ה בבכורה ובברכות שעשה בערמה לקחתם מיד עשיו, לפי שראה וידע שעשיו התמכר לעשות הרע, והוא היה צריך לזה לשלימות נפשו.
אמנם הביא מהתבואות שור (סי' כח ס"ק יד) לענין לכבד חבירו במצות כסוי הדם או מילה, ואפילו מוהל יכול לכבד חבירו למול, ודחה דברי האומרים שאסור, ומביא על זה מיומא (לט.) שאחד אומר לחבירו בא ואמדוד אפרסמון, ונתבסם אני ואתה, עיי"ש. וכשהוא מזכה לחבירו הנה שכרו אתו, ומעלה עליו כאילו עשאם בעצמו.
ובשערי תשובה (או"ח סי' תרנח סק"ד) כתב, גביר אחד רצה לקנות לולב לרב החסיד ר' דוד הכהן, ובא אחר והעלהו בדמים לקנותו לעצמו, ואמרו לו שלא היה צריך להעלות את דמי הלולב מפני כבודו של הרב החסיד שישאר הלולב אצלו, והשיב הרב החסיד, גדול כבודו, אך במצות ה' אין חולקים כבוד לרב, ויותר קרוב אדם אצל עצמו לעשות רצון בוראו שצוהו השי"ת, ושבחוהו על כך. הרי שבמצוות אין חולקים כבוד ואפילו לגדול הדור בתורה.
ועיין בשו"ת לב חיים (או"ח ח"ב סי' צא) שדן אם כשיש לבעל הבית טלית אחת, ומתפללים אצלו מנחה, האם ראוי שיכבד את האדם הגדול שנמצא שם בטלית.
