אם האמונה ממנין תרי"ג מצוות
בגמרא מבואר שתרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני, ואמר רב המנונא שדבר זה נרמז בתורה, שנאמר (דברים לג ד) 'תורה צוה לנו משה', 'תורה' בגימטריא תרי"א, ונוספים עליהם מצוות 'אנכי' (שמות כ ב) ו'לא יהיה לך' שלא שמענום מפי משה אלא מפי הגבורה שמענום, הרי תרי"ג. ומסוגיין הוכיחו הרמב"ם (יסוה"ת פ"א ה"ו, סהמ"צ מ"ע א) ורבים ממוני המצוות (סמ"ג עשין א, החינוך מצוה כה), שהאמונה והידיעה במציאות ה' היא מצות עשה, שזהו גדר מצוות 'אנכי ה' אלהיך', וכאילו אמר תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה, כי מלת 'אנכי' תורה על המציאות. ומצוה זו נמנית במנין המצוות.
והבה"ג והרס"ג לא מנו מצוות האמונה בכלל התרי"ג מצוות, אף על פי שגם לדעתם מי שאינו מאמין באמונה זו הוא כופר. וכ"כ הרשב"ץ בזהר הרקיע (מ"ע אות יא) בדעת ר"ש אבן גבירול. ובטעם שיטתם שלא למנות האמונה בכלל המצוות נמצאו כמה הסברים בדברי הראשונים. הרמב"ן (השגות לסהמ"צ עשה א) כתב, שאין תרי"ג מצוות אלא גזרותיו שגזר עלינו לעשות, או שמנענו שלא נעשה, אבל האמונה במציאותו יתעלה שהודיע אותה אלינו באותות ובמופתים ובגילוי השכינה לעינינו, הוא העיקר והשורש שממנו נולדו המצוות, ואין למנותו יחד עמהן בחשבון אחד. וכן אמרו במדרש (מכילתא פ' יתרו מסכתא דבחדש פ"ו ד"ה לא יהיה), משל למלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור להם גזרות, אמר להם לאו, כשיקבלו מלכותי אגזור עליהם גזרות, שאם מלכותי אינם מקבלים גזרותי היאך מקיימים, כך אמר המקום לישראל (שמות כ ב) 'אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני', אני הוא שקבלתם עליכם מלכותי כו', כשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי, הרי שעשו קבלת המלכות ענין בפני עצמו והמצוות הנגזרות מאתו ענין אחר. והוכיח שאין העיקר נמנה בכלל המצוות, ממה שאין מונים במנין המצוות את הזכירה ביציאת מצרים, שהיא תכליתן של מצוות רבות והיא העיקר והשורש להן.
ורבי חסדאי קרשקש (ספר אור ה' בהצעה) הוסיף, שטעה טעות מפורסם מי שמנה במצוות עשה להאמין מציאות האל יתברך, משום שלא תצויר מִצְוָה בלי צירופו של מְצַוֶה המצוה אותה, ולכן אם נניח מִצְוָה להאמין במציאות השם, כבר נניח במובלע במצוה את קיומה של האמונה במציאות האל ית' המְצַוֶה, ונמצא שהמסובב מהמִצְוָה כבר קודם לה עצמה, וזה לא יתכן. וכעין זה כתב הרשב"ץ (שם), שכל המצות הם גזירות שגזר לנו השם ית' אחרי שאנו בעלי התורה מאמינים באמונה הזאת, ומי שאינו מאמין באלהות אין לו תורה כלל, ואי אפשר לבעל תורה שלא יאמין האמונה הזאת.
ובישוב ודחיית הראיה הנזכרת מסוגיין, לדעת הסוברים שאין האמונה במציאות ה' מכלל תרי"ג המצוות, כתב הרמב"ן שצריך לומר שבכלל 'לא יהיה לך' יש שתי מצוות, הן שלא לעשות ע"ז והן שלא לעבדה, ולכן אמרו שאנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענו, ויש בדיבור זה שתי מצוות, ולעולם אין הדיבור 'אנכי' בכלל המצוות אלא רק הדיבור 'לא יהיה לך'.
