קניית הקבר בקניין גמור
בגמ': דאם כן נמצאת שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו אלא אימא דנפלה ליה משדה חרמים וכו' (בבא בתרא קיב, א).
בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' של) כתב, מה שנהגו ליקח עכ"פ מחיר מה עבור מקום קבר, הוא כדי שלא יהיה צדיק קבור בקבר שאינו שלו.
על פי זה השיב בתשובות והנהגות (ח"א סי' תשיג) לקהילה שהשלטון הקצה להם מקום קבורה שאין די בזה, וחובה על הציבור שיהא להם בית הקברות שלהם, והוסיף שיש בזה גם תיקון על פי סוד, שבחלקת קבר שהיא שלו אין שולטים כל כך רוחות רעות ואינם נכנסים לחלקו.
לפי זה כתב, שאם לא קנה הנפטר חלקת קבר עבורו בחיים חיותו, מן הראוי שבני משפחתו ידרשו מהחברה קדישא שיכתבו שטר עוד קודם הקבורה המקנה את מקום הקבורה עבור מת זה, והוסיף, שראוי להדר שיעשו גם קנין חליפין על מנת שהקנין יהיה מושלם וראוי.
עוד כתב (שם ח"ב סי' תרד) שכשהקבר שלו לחלוטין לעולם מתהום ארעא ועד לרקיע, מקובל שיש משחיתים שלא יוכלו אז ליכנס, ועיין ספר החיים (ח"ב פ"ח) שאין רשות למשחית להוציא אדם מרשותו, ולכן צריך קנין גמור.
יש שכתבו שישנה מעלה נוספת בקניית הקבר בחיי האדם. ענין זה הובא בספר קב הישר (פ"ו) שכתב, החסידים הראשונים שבארץ ישראל היו נוהגין לקנות להם קבר בבית החיים בהיותם בחיי חייהון אצל אנשים כשרים הידועים להם שהיו צדיקים, וגם היו נוהגין שהיו מתפללים שם באותו מקום והיו אומרים עליו דברי תורה, והיו נודרין שם ליתן לצדקה, ובזה היו מטהרין ומקדשין המקום שיהיה מוכן להם שם להיקבר, ומחמת קדושה ההיא היו גורמין שלא להתקרב הסטרא אחרא אחרי מותם שם.
