קנה קרקע שיש עליה תביעה משפטית

בגמ': נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו, מאי איכא לסטים מזויין או מוכתב למלכות, הנהו קלא אית להו, מכדי בין למר ובין למר לא אכלה מאי בינייהו איכא בינייהו קבל מסר והלך (כתובות נח, א).

הפוסקים דנו בדין אדם שקנה קרקע בחניון (גאראז') של בית דירות, ונתגלה שיש עליה תביעה משפטית, ואי אפשר לבנות שם דירות, והקונה לא ידע מכך, אם נחשב מקח טעות באופן שכתבו בזכרון דברים שביניהם שהמקום מיועד עבור חניה (גאראז').

והביאו עפ"י האמור בסוגיין נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו, מאי איכא לסטים מזויין או מוכתב למלכות, הנהו קלא אית להו, מכדי בין למר ובין למר לא אכלה מאי בינייהו איכא בינייהו קבל מסר והלך, וברש"י (ד"ה קלא) כתב קלא אית להו וסבר וקיבל. אך בתוס' (ד"ה הנהו) הקשו ממה שאמרו בבבא בתרא (צב:) ליסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך, ועוד הקשו ממה שאמרו בבבא מציעא (פ.) שפחה זו שוטה היא נכפית היא כו' הרי זה מקח טעות, וביארו דהנהו קלא אית להו וכיון דלא יצא הקול מילתא דלא שכיחא היא ולא חיישינן להכי.

וברמב"ם (מכירה פט"ו הי"ג) פסק אם נמצא לסטים מזויין הרי זה מום המאבד את כולו מפני שהמלך תופס אותו והורגו. וכן אם נמצא מוכתב למלכות הרי זה מום ומחזירו מפני שהמלך תופסו למלאכתו בכל עת שירצה. וכן פסק בשו"ע (חו"מ סי' רלב ס"י). ובהשגות הראב"ד (שם) כתב והלא אמרו בקדושין (יא.) הנהו קלא אית להו, ומה שאמרו נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזוין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך, לא שיאמר לוקח למוכר, אלא המוכר אומר ללוקח וכו'. אך יש לפרש הנהו קלא אית להו כלומר אין לחוש בעבד שלקחו כהן מישראל שמא לסטים מזוין הוא ומקח טעות הוא, שאם היה כן הקול יצא עליו וכיון שלא יצא הקול מסתמא אין לנו לחוש לזה הטעות, מיהו אם יוודע הדבר שהוא כן, מקח טעות הוא וחוזר בו ואומר טול את שלך והחזר לי מעותי, ועל דרך זה הלך המחבר. ועכשיו שיש בזה שני דרכים הללו הנה הדין הזה ספק, אם נתן הדמים לא יטול ואם לא נתן לא יתן. עכ"ל.

והנה בנד"ד טוען הקונה שלא ידע שכבר הוצא על המקום צו מבית המשפט לאסור לבנות עליו, ואילו היה יודע מכך לא היה קונה כיון שכל עיקר שוויות המקום הוא אם ניתן באיזה אופן לבנות עליו, והמוכר טוען שהודיעו על כך לפני המכירה, והנה לפי סברת רש"י דמוכתב למלכות קלא אית ליה וסבר וקבל, אף כאן לכאורה י"ל שכבר שמע על הצו מבית המשפט וסבר וקבל, אע"פ שלטענתו אין קול לצו כזה, מפני שבדרך כלל הקול נשמע בעיר. אך, לסברת תוס' והרמב"ם, והשו"ע שפסק כמותם, שבמוכתב למלכות אין תולין שידע וסבר וקבל, אלא יכול הלוקח לומר למוכר טול את שלך והבא לי מעותי, אף כאן ה"ה. ולסברת הראב"ד דין זה הוא בספק ואם נתן הדמים לא יטול, ואם לא נתן לא יתן.

אלא שכתבו שבנד"ד נראה שטענת הקונה למקח טעות בגלל הצו מבית המשפט אינה טענה, אפי' אם באמת לא ידע מקיומו של הצו, שהרי פירש בזכרון הדברים שידוע לו שהמקום מיועד לחניה, ואעפ"כ הסכים לשלם עליה את מה שהסכים, אם כן דברים אלו שוללים כל טענה של מקח טעות בגלל יעודו ושימושו של המקום. ואם כך אינו יכול לטעון מקח טעות. ועוד שבמוכתב למלכות הרי זה מום, שאינו שוה כלום, משא"כ בנידון זה שהקרקע עדיין ראויה כמקום חנייה, ויכול לומר לו שהשתמש בזה לחניה.

אך יש שכתבו שהוא מקח טעות עפ"י מה שפסק השו"ע (חו"מ סי' רלב סכ"ג) המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אם אין להוכיח אם קנאו לחרישה או לשחיטה כגון שהוא אדם שקונה לזה ולזה, וגם אין הוכחה בדמים וכו', אינו מקח טעות, שיכול לומר לשחיטה מכרתיו וכו', אבל אם עדיין המעות ביד הלוקח, לא מיבעיא אם רובם קונים לחרישה, אלא אפילו כי הדדי נינהו, המוציא מחבירו עליו הראיה. ואם הלוקח אינו רגיל לקנות אלא לחרישה והמוכר מכירו, הרי זה מקח טעות וכו', ואם הוא רגיל לקנות לשחיטה ולחרישה אם יש הוכחה בדמים וכו' הוי מקח טעות. עכ"ל.

ובנידון דידן הדבר ידוע שהקונה מקום חניה והוא לא גר באותו בנין ודאי כוונתו לבנות עליו ולא לחניה, והוה רובא לבניה בכה"ג. ועוד, שהרי אם המוכר מכירו הרי זה מקח טעות, והקונה בנידון דידן ידוע שהוא קונה כדי לבנות בחניון ולא עבור חניה, והמוכר מכירו. ואף אם הקונה היה קונה גם לבניה וגם לחניון, הרי הדמים מודיעים בזה שקנה כדי לבנות בו, שהרי קנה במחיר גבוה מאד שעבור חניה זה לא שמענו, אלא הבין המוכר שהקונה מתכוין לבנות בו.

וכיון שהיה צו מבית המשפט לפני המכירה, והמוכר לא הודיע עליו לקונה, נראה דהוה מקח טעות. ומש"כ בזכרון הדברים "שידוע לו שהמקום מיועד לחניון" כוונתו בזה שלא יוכל הלוקח לטעון שרוצה לבנות בו ואינו יכול, וע"ז כתב שידוע לו שהוא חניון, אבל אין כונתו שאסור לו לבנות שם, ואדעתא דהכי לא לקח, והוי אומדנא דמוכח, וקיי"ל (רמ"א חו"מ סי' רז סי"ד) שבאומדנא מוכחת מתבטל המקח.

וא"כ אם לא יוסר הצו מבית המשפט, והרי הוא מנוע מלבנות שם, הוה מקח טעות, ועיין בשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סי' רלא).