קנה בית ומצא בכותל מעות
בגמ': בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית (בבא מציעא כו, א).
בשו"ת מלמד להועיל (חו"מ סי' נז) נשאל בדבר איש שמכר ביתו, ולאחר כמה שנים רצה הקונה לבנות בחצר, וכשחפרו בקרקע מצאו אוצר גדול גיגיות אחדות מלאות זהובים, למי שייכים זהובים אלו, והאם יוכל המוכר לטעון שאם היה יודע מאוצר זה לא היה מוכר את הבית והרי זה מקח טעות.
בתשובתו כתב, פשוט שאין המוכר יכול לתבוע כלל לא כולו ולא חציו של המטמון, ואין צריך לומר בנידון זה שמכר את ביתו כבר, אלא אפילו לא היה מוכר כלל את הבית והיה שוכר פועל לחפור בתוך ביתו והחופר היה מוצא מטמון, עפ"י דין המטמון של המוצא, כי בעל הבית לא זכה במטמון זה מעולם, וא"כ כל שכן שאין יכול לטעון מקח טעות, שאין כאן מקח טעות כלל שהמטמון לא היה שלו מעולם ולא זכה בו כלל וכלל, והמוצא הוא הזוכה בו מדין תורה. והאריך שם שאפילו מדת חסידות אין כאן ליתן לו חצי.
בסיום דבריו כתב, אחר שכבר פסקתי הדין ראיתי בשו"ת בית אפרים (חו"מ סי' מד) שאלה כזו בראובן שהשכיר ביתו לשמעון, ומצא שמעון שם מטמון אחד, ונתעצמו לדין שראובן המשכיר טוען שחצירו קנתה לו. ופסק שם בפשיטות שהדין עם שמעון השוכר, וברוך שכוונתי לדעת הגאון, וק"ו בנידון זה שראובן כבר מכר הבית ואין לו כלל זכות בו. ובשו"ת חוקות החיים (חו"מ סי' סז) דן בכעין זו, בראובן שמכר ביתו לשמעון, ושמעון חפר בבית ע"י פועלים ואחד הפועלים מצא אוצר, וכתב עפ"י סוגיין שהמטמון שייך לפועל כיון שהוא המוצא, וביאר שלא שייך בזה יד פועל כיד בעל הבית.
