קידושין ביום או בלילה
בגמ': לא צריכא, דקדיש בההוא יומא דמשלים שש (קידושין עט, ב).
בסוגיין העמידו ברייתא, שמדובר שהאב קידש את בתו בבוקר. בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סי' קעב) כתב שאין ראיה מכך שמקדשים ביום, עיי"ש.
והנה בשו"ת רעק"א (מהדו"ת סי' עא) כתב, על דבר המנהג בכמה מקומות לאחר החופה עד הלילה, ומקדשים בלילה, דבר זה אין לו יסוד לא בראשונים ולא באחרונים, רק בשו"ע אבהע"ז (סי' קכג בהג"ה) כתב ואין לגרש לכתחילה בלילה.
ומקור הדין מדברי מהר"י מינץ (סי' נז) שכתב אשה שקבלה גט בלילה אינה מגורשת, וכן אם הוא קידושין. והביא שם הגט פשוט דברי הרא"ם (ח"א סי פב) שכתב הטעם בגט, שהוי כתחילת דין ומדמי לה לחליצה עיי"ש, אולם בקידושין לא ביאר טעם ספיקתו, ובשו"ת הרא"ם (ח"ב סי' לו) האריך מאד, בדיני גט בלילה, והעלה שמדינא גט הנעשה בלילה אינו גט, וכתב שם ומגמגם אני על הקידושין, משום דכתיב 'ויצאה והיתה' ויש צדדים בדבר.
וכתב הגרעק"א להוכיח שמדינא מועיל קידושין בלילה, ובודאי בשעת הדחק אם נמשך עד הלילה יש לסמוך להתיר לקדשה, כיון שאפילו בגט רבו המקילים, אך שלא בשעת הדחק ראוי ונכון לקדש ביום לחוש לספיקו של הרא"ם הנ"ל, וסיים שם שלמנהגינו שמקדשים בכסף, מותר לקדש בלילה.
ובתשובות הב"ח (סי' קיט) כתב שנכון לעשות החופה בלילה.
והנה רוב הפוסקים סוברים שניתן לערוך את החופה בין ביום ובין בלילה, ובהרבה קהילות נהגו לעשות החופה בלילה כמבואר בערוך השולחן (אבהע"ז סי' כו סי"ד), ובאפרקסתא דעניא (שם), בן איש חי (שנה א משפטים סי"ב), ובבית ישראל (לנדא, סי' קנו) כתב סמך לזה שנהגו כן כדי לעשות החופה בשעה שנראים הכוכבים והלבנה זורחת לסימן טוב.
אך יש מקומות שלא נהגו כן כמבואר בפרי האדמה (ח"ד כב:), והגר"א (אבהע"ז סי' נה ס"ק יא) דייק מדברי הגמ' לעיל (ה.) שעושים החופה ביום, ומהירושלמי (פ"א ה"א) דייק לא כן, עיי"ש, ועיין גם בהלכות הגר"א ומנהגיו (עמוד קסו). ובבאה"ט (אבהע"ז סי' כו סק"ד) הביא מהכנה"ג, שהיה מנהג קבוע לקדש בלילה וביטל המנהג.
והנה בפ"ת (אבה"ע סי' ס"ב סק"י) כתב בשם הבית מאיר, שמנהג פולין לעשות גם חופות בתולות בין מנחה למעריב סמוך ללילה, וכתב שכן ראה שנוהגים, ומיד נוטלים ידיהם לסעודה, וממשיכים בה עד שמתאספים כל הקרואים, ואז מברכים ברכת המזון עם ברכת חתנים בלי פקפוק, ואולם כתב, שיש נוהגים לעשות את החופה באמצע היום, והמוזמנים לחופה נוטלים ידיהם ומברכים בלא ברכת חתנים, ולאחר מכן בלילה חוזרים ונוטלים ידיהם וכו', ומאריך שם לבאר אם יש לנהוג כן או לא.
ובשעה"מ (גירושין פ"א ה"א) הביא בשם פנים מאירות, שצורבא מרבנן אחד העלה שאין מקדשין אשה בלילה, כשם שאין מקדשין את החודש בלילה כך אין לקדש אשה בלילה, והפנים מאירות חלק עליו שאין לו שורש כו' עיי"ש. ובתשובות הרמ"א (סי' קכה) כתב, שהרמ"א סידר קידושין בליל שב"ק כמו שעה וחצי אחר הלילה, וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה (אבהע"ז סי' לח), וע"ע בפ"ת (אבהע"ז סי' כו סק"ז), ובתשובות והנהגות (ח"ד סי' רפו).
