קידוש על יין שהיה מגולה זמן מועט

בגמ': למעוטי מגולה ואע"ג דעברי' במסננת כר' נחמיה אפילו הכי הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ (בבא בתרא צז, ב).

בשו"ע (או"ח סי' ערב ס"א) פסק המחבר, אין מקדשין על יין מגולה אפילו בזמנינו שאין מקפידים אם היה מגולה. והטעם כמבואר בסוגיין משום 'הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ' (מלאכי א, ח), שהרי אין שותים ממנו השרים והפחות ואיך יעשה בזה מצוה להקב"ה.

במגן אברהם (סק"א) כתב, אפשר שבמגולה שעה מועטת אין קפידא, ובפרט במדינות אלו שאין היין מצוי כ"כ, וגם הפחות והסגנים אינם מקפידים בדיעבד, אא"כ נמר ריחו וטעמו רק אז פסול.

בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' א) כתב, שהעתיקו כל האחרונים דבריו לדינא בהחלט ולא בלשון אפשר. אבל הקשה מנין להמג"א לחדש דבר כזה נגד הטוש"ע, וגם למה החליטו האחרונים כן לדינא, ולא הביאו זאת בלשון אפשר.

עוד הקשה, ששעה מועטת משמע רק שעה קטנה וכמבואר באחרונים, והמהרי"ט (אהע"ז סי' כו) כתב, ששעה קלה הוא כעשרים מינוט שליש שעה. וגם החת"ס (אהע"ז סי' קצט) כתב שזה שעה מועטת. ומשמע שרק בשיעור כזה מצדד להתיר, ולבסוף כתב כל שלא נמר ריחו וטעמו, וזה הוא שיעור גדול יותר כי אף בשלש שעות לא יופגם ריחו וטעמו.

ולאחר שהאריך בביאור דין זה כתב, בנידון חבית יין שעמדה מגולה בלי מגופה כשש שעות בלילה בשעה שבני אדם ישנים, היות שודאי במשך ה' או ו' שעות שהיתה המגופה פתוחה לא נמר ריחו וטעמו, וגם כי היה עומד במקום גבוה שאין לחוש כ"כ שיפול בו דבר מאוס, וגם כי זה היה בחורף שאין מצויים זבובים וכדומה שנחוש שיפלו לתוך היין, וגם יש מקום לחלק בין אם גלוי כל הכלי של היין, או שגלוי רק מקום המגופה שבאופן כזה אינו מפיג במהרה את ריחו וטעמו, נראה פשוט שיש להתיר לקידוש וכדעת המג"א, והאחרונים שכתבו שעה מועטת כבר כתבנו שלא דקדקו בלשונם, כי סוף דברי המג"א מוכיחים להיתר אף באיזה שעות.

עוד כתב לחדש, שאף ביין מגולה גמור נראה שאינו אסור רק לקידוש הלילה אבל בשחרית מותר, שאף שפג ריחו וטעמו מ"מ לא גרע משאר משקין שמותר לקדש בשחרית כשאין לו יין, וכן להבדלה, אמנם אם יש לחוש שנפל בו דבר מאוס י"ל שאסור גם בשחרית והבדלה כיון שהוא מאוס לאנשים נקיי הדעת יש בו משום 'הקריבהו נא לפחתך'. ולפי"ז גם שאר משקין שנפל שם איזה דבר שעי"ז נמנעים נקיי הדעת לשתותו יש לאסרם לקידוש ולהבדלה, וכן לשאר כוסות של ברכת מצוה.

בשו"ת אז נדברו (ח"א סי' ז) סתם לאסור לכתחילה גם כשעמד היין שעה מועטת בגילוי, היות והיום היין מצוי דינו כשכר להחמיר בו לכתחילה.