פלפול של הבל וכתיבת חידושי תורה
בגמ': אמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר (משלי יז, יד) פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן (סנהדרין ז, א).
והקשו התוספות (ד"ה אלא) ממה שאמרו בשבת (לא.) ששואלין תחילה אם נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה, ואיך אמרו בסוגייתנו שתחילת דינו של אדם היא בדברי תורה.
ובחידושי מהרי"ט (סנהדרין מ.) הביא בשם הרדב"ז שתירץ, שכוונת הגמרא בשבת היא ששואלים את האדם אם נשא ונתן בדברי תורה באמונה, וכן כתב מדנפשיה ברגל ישרה (ליפשיץ) בסוגייתנו, שכן מצאנו לשון זה בכמה מקומות בגמרא על דברי תורה, כמו שאמרו (חגיגה יד.) 'שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה', וכן אמרו (מגילה טו:) 'שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה'.
והכוונה בזה היא שצריך לישא וליתן בתורה באמונה ולהתרחק מפלפולים של הבל, וכמו שכתב המהרש"א בחידושי אגדות (ב"מ פה. ד"ה דלשתכח) על ה'חילוקים שבדור הזה, אשר כל מי אשר יודע לכוין על צד היותר בפלפול של הבל הרי זה משובח, וכל אחד מכוין לדחות דברי חבירו, כדקרי להו מחבלים שאין נוחין זה לזה בהלכה, ועל ידי כך לא סלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא'.
וכתב בילקוט המאירי (שבת לא.) שיש לומר שבכלל זה נכלל גם הצורך לכתוב חידושי תורה, וכמו שכתב בשבט מוסר (סי' כב) שאם אינו כותב חידושי תורה עתיד ליתן את הדין, שיהיה נתבע על שיותר חביב היה עליו חצי פרוטה שכתבת בפנקסך מחידוש של תורה, כי מדרך המו"מ הוא שכותבים על הפנקס כל דבר מיד כשנכנס לו כדי שלא יבא לידי טעות, והוא בכלל מו"מ באמונה, וכמו כן במו"מ של תורה יש לו לעסוק באמונה ולכתוב את כל חידושיו. וראה עוד בספר חסידים (סי' תקל) ובמה שכתב החיד"א שם.
