פירוש דברי המשנה בדרך דרוש ומוסר

במשנה: מי שנדר בנזיר והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה, אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר, הרי זה נזיר וכו' (נזיר לב, א).

הרמב"ם בפירוש משנתינו (פ"ה מ"ה) כתב לפרש את המשנה באופן אחר מהמבואר בגמרא. ובתוספות יום טוב כתב: הואיל לענין דינא לא נפקא מינה ולא מידי, הרשות נתונה לפרש. שאין אני רואה הפרש בין פירוש המשנה לפירוש המקרא שהרשות נתונה לפרש במקראות כאשר עינינו הרואות חבורי הפירושים שמימות הגמ'. אלא שצריך שלא יכריע ויפרש שום דין שיהא סותר דעת בעלי הגמ'.

בעניין זה האריך בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' קע) וכתב שעינינו רואות אשר גם בדברי חז"ל משתמשים בעלי אגדה ודרוש לפרשם על פי דרכם מה שצריכים לדרוש לאגדה ומוסר, ודוגמא לזה הביא בשם הקדוש מאניפאליע שפירש את המשנה 'מאימתי' קורין את שמע בערבין, 'מאימתי' מלשון אימה ויראה, כלומר מתוך אימה ויראה קורין את שמע בערבין. וודאי שאין זה הפשט הפשוט מרבינו הקדוש במשנה.

וכמו כן רוב דברי רבה בר בר חנה בגוזמאות מתפרשים רק באופן דרוש, והמפרשים בעין יעקב כולם מלאים בפירושים ע"פ דרוש ואגדה במאמרי חז"ל שלא ע"פ המפורש במשנה כל זמן שאינו נוגע להלכה. והכלל המפורסם אין צריך ראיה שתפסו כל הדרשנים דברי חז"ל ודרשו בדרך אגדה שלא ע"פ הפשט המקובל, ובלבד שלא יגעו ח"ו בהלכה.

ועיין עוד בשדי חמד (מערכת כללי הפוסקים סי' טז אות כה) כתב בשם התויו"ט (פלפולא חריפתא על הרא"ש עמ"ס ב"ק) שאין לפוסקים לפרש טעמא דקרא מלבם ולהוציא דין מכח אותו טעם דלא כמסקנת הגמ'.

אולם השדי חמד (שם סי יא אות י) הביא בשם היפה ללב שכתב בשם חכם אחד שהרמב"ן והרד"ק ושאר גדולי מפרשי התורה דרכם לפרש המקראות לפי פשוטן אף אם הוא נגד הש"ס והמדרש וק"ו נגד התוס', והיפה ללב כתב שאין דעתו נוחה בזה והביא בשם החיד"א (שם הגדולים מערכת גדולים ערך הראב"ע) שכל לשון שימציאו בפירוש האבן עזרא נגד דברי חז"ל אינו מהאבן עזרא, אלא תלמידיו אחרי מותו שלחו יד מבלי ידיעתו.