פיקוח נפש במקום חילול השם
בספר פאר הדור (ח"ב עמ' קפה) הביא שנשאל החזו"א אם מותר לעשות פעולות שיש בהן חילול השם לצורך פיקוח נפש, כגון אם מותר לתקן מכונת כיבוי בשבת בעיר גדולה מאד ששכיחים בה דליקות בכל יום, ורוצים לתקן אותה עוד לפני שבאה קריאה טלפונית כדי שתהיה מזומנת לכבות הדליקות, ויש בדבר משום חילול השם שעושים פעולות תיקון כאלו בשבת, אך יש בזה גם משום פיקוח נפש כיון שבמקרה של דליקה שכיח שיסתכנו בני אדם.
והשיב החזון איש שחילול השם חמור מפיקוח נפש, ולא עוד אלא שאותן שלש עבירות חמורות שאין פיקוח נפש עומד בפניהן אף הן נדחות מפני חילול השם.
והוכיח כן מהמבואר בסוגיין, אמר רב יהודה אמר רב, שבשעה שברח דוד מפני אבשלום בנו ביקש לעבוד עבודה זרה, שנאמר (שמואל ב' טו לב) 'ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים', ואין ראש אלא עבודה זרה שנאמר (דניאל ב לב) 'והוא צלמא רישיה די דהב טב'. 'והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו' (שמואל שם), אמר לו לדוד, יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה, אמר לו מלך שכמותי יהרגנו בנו, מוטב יעבוד עבודה זרה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. וצריך ביאור מה היתה סברת דוד, וביאר החזו"א שכוונתו היתה שמצבו זה שבורח מפני אבשלום יגרום לחילול השם, ואילו אם יעבוד עבודה זרה יאמרו שנתברר שגם מתחילתו היה חוטא וספר תהלים אינו אלא זיוף וממילא לא יהיה חילול השם בכל מה שבא עליו. וכנגדו טען חושי הארכי שאם יעבוד עבודה זרה יהיה זה חילול השם יותר גדול. ומשמע שבעיקר הדין לא נחלקו שחילול השם דוחה איסור עבודה זרה. וכיון שחילול השם דוחה ג' עבירות, שבהן נאמר שיהרג ואל יעבור, כל שכן שבחילול השם יהרג ואל יעבור ואין פיקוח נפש דוחה אותו.
ועל פי זה אמר החזון איש, שכשגבולות פיקוח נפש מתרחבים ונוגעים למצב של עקירת הלכה לגמרי, הדבר נוגע ומגיע לחילול השם, ואז אנו אומרים שחילול השם דוחה פיקוח נפש. ולכן לא התירו החתם סופר והנודע ביהודה לנתח מת לצורך הצלת חולה אלא אם כן החולה המסוכן מזומן ועומד באותה שעה, ואף על פי שניתוחי מתים תמיד נוגעים בסופו של דבר לפיקוח נפש, אלא כאמור שאם כן יעקר הענין כולו ובזה יש כבר חילול השם. והדבר מסור לידי חכמי הדור שהם יכולים להכריע בדבר מתוך טביעת עין, והם צריכים לדון בכל מקרה לפי המצב ולפי השעה.
ודין זה שחילול השם אינו נדחה מפני פיקוח נפש, מבואר גם בערוך לנר (סוכה נג:), שהקשה במה שמבואר בגמרא (שם) שבשעה שכרה דוד את השיתין ביקש התהום לשטוף את כל העולם, והסתפק דוד אם מותר לכתוב שם ה' על החרס ולהשליכו שם כדי שירדו מי התהום, וקשה למה היה מסופק בזה, הרי אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, ואפילו שבת מותר לחלל שהוא איסור סקילה, כל שכן איסור מחיקת השם שאינו אלא איסור לאו, וכי יש פיקוח נפש גדול מזה שרצה התהום לשטוף את כל העולם. ותירץ שכיון שהיה בדבר משום חילול השם אין פיקוח נפש דוחה אותו, [ועיי"ש שהוכיח כן ממה שמבואר בגמרא (לעיל עד.) שבפרהסיא אפילו בשאר מצוות יהרג ואל יעבור, ונקט שהוא משום שבמקום שיש חילול השם יהרג ואל יעבור, אמנם בגמרא שם מדובר כשהגוי עושה כן כדי להעבירו על דת]. ולכן היה דוד מסופק אם מה שמוחק השם הוא בכלל חילול השם, והוצרך לפשוט ממה שהתירה התורה למחוק את השם בסוטה, שמחיקת השם אינה בכלל חילול השם.
