פדיון הבן שנעשה שלא בזמנו

בגמ': עד מלאת הימים, אי אלו הן ימים שצריכין למלאות הוי אומר שלשים (נזיר ו, ב).

בשו"ת יהודה יעלה (ח"ב סי' רנד אות ג) נשאל על דבר פדיון הבן שנעשה בטעות ביום אחד קודם לתאריך הנכון בו היו צריכים לעשות את הפדיון.

והביא דעת הב"ח והש"ך (יו"ד סי' שה) שאם מלאו כט ימים, יב שעות, ותשצג חלקים, 

דהיינו חדש שלם יוצא ידי חובת פדיון, ועל כן אם הפדיון היה לאחר חודש שלם אף שזה לא היה יום הל' יצא ידי פדיון, [ודבר זה שייך בנידון השאלה (שם) שהוולד נולד בבין השמשות]

אולם, דעת המג"א (סי' שלט סק"ח) והחכם צבי בתשובה (סי' קיד) שאף אם עברו כט ימים יב שעות ותשצ"ג חלקים, עדיין אי אפשר לעשות פדיון כל שלא עברו שלשים יום שלמים דווקא.

ראיה לשיטתם הביא המהר"י אסאד ממה שאמרו בסוגיין לדעת ר' יונתן, ימים שצריכים למלאות הוי אומר שלשים כלומר חדש, וכן גם לגבי פדיון הבן שנאמר (במדבר יח, טז) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה - שלשים יום משמע חודש.

וסיים שם, שראה בברכי יוסף (יו"ד סי' שה ס"ק יד) שהסיק בשם הפנים מאירות (ח"א סי' ג) ושו"ת פרח מטה אהרן שאם עשה בדיעבד את הפדיון קודם שלשים יום, [אף שכבר עברו כט ימים יב שעות ותשצג חלקים] יש לחזור ולפדותו ולא יברך, שבלא"ה אין בנו פדוי.