עשיית צורת 'המן' בפורים
בספר הערוך (ערך שוור) כתב, מנהג בכל העולם שבחורים עושים צורה כדמות המן, ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים, ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה, ועומדין סביבה ומזמרין, ויש להם טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האחר.
והוסיף וכתב שזהו כוונת הגמרא בסוגיין 'משוורתא דפוריא', שהיא טבעת שהיתה 'בית קפיצה' בתוך האש, מדורתו של המן האגגי.
דברי הערוך הועתקו גם באבודרהם (דיני פורים עמ' כט) , 'כתוב בערוך שמנהג בבל ועילם, כל הבחורים עושים צורה בדמות המן קודם פורים, ותולין אותו על גגותיהם כמה ימים, ובימי הפורים עושים מדורה ותולין אותה הצורה לתוכה ומזמרים, ויש להם טבעת תלויה בתוך האש שתולין בה הצורה וקופצין מצד האש לצד האחר, וטבעת זו נקראת משוורתא, כמבואר בסוגיין 'רבא אמר כי משוורתא דפורייא'. וכיוצא בזה הביא בספר המנהיג (הלכות מגילה סי' כז) בשם מגלת סתרים לרב נסים גאון.
מנהג זה הובא גם ברמ"א (או"ח סי' תרצ סי"ז) , שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך 'מחה תמחה את זכר עמלק' (דברים כה יט) , ו'שם רשעים ירקב' (משלי י ז) , ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ"נ, ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו. ועיין בדרכי משה (שם) שכתב 'והיינו משמרתא דפוריא', ובדעת תורה (שם) כתב, שהוא ט"ס וצ"ל 'משוורתא דפוריא', וביאר שהכוונה לסוגיין וציין גם לערוך (ערך שוור, הו"ד לעיל) .
בספר פרח שושן (עמ' שנו) מביא מנהג העיר ג'רבא, שבשבוע קודם פורים הולכים הנערים לשדות מחוץ לעיר להביא מין עשב מדברי הנקרא די'ש, לשורפו ביום צום אסתר, וכל אחד לוקח בידו שק עם מגל, והולכים בהמון יחד כל רב עם תלמידיו, ובדרך צועקים בקול (אסתר ב ה) 'איש יהודי היה בשושן הבירה' וגו', וכשמגיעים למקום שנמצא שם העשב נפוצים כל הנערים לקצור העשב, והרב נח תחת אחת העצים, עד עבור זמן מה וחוזרים בהמולה כנזכר, ובפוגשם בדרכם איזה גוי קוראים בקול גדול 'ועיני רשעים תכלינה' (איוב יא כ) להנצל מעינו הרעה של הערבי שרואה הרבה ילדים, וביום צום אסתר מתאספים בשכונות שונות, וכל אחד מביא קצירו לתוך הערימה שעושים באמצע הרחוב, והמרבה להביא הרי זה משובח, ועושים צורת המן וילדיו ותולין אותן באמצע הערימה, ומביאים חריות של דקל ירוקים, ורק כשיתחיל האש להאחז בעשבים מתחילים להכות על האש, ואומרים בקול רם 'המן אלחזין רזילתו פטין' [המן האבל רגליו בטיט] 'המן אלמחרוק רזילתו פשוק' [המן השרוף רגליו בשוק].
וע"ע במנהגים וורמיישא (אות קפב) ובספר יש מנחילין (סי' רלא), אודות מנהג קדמונים אשר בקהל וורמייזא, שעושין מדורת אש גדולה בשמחת תורה מן השמות הקרועים והטלואים שמונחים בבה"כ, ומשחקים בה בהקפות, ודן בזה עפ"י סוגיין, עיי"ש.
