נאמנות החשוד לאכול חצי שיעור
בסוגיין נתבאר ענין חצי שיעור באיסורי אכילה שונים, שנתנה התורה שיעור לחיוב מלקות ובפחות משיעור זה אין לוקין.
ונחלקו ר' יוחנן וריש לקיש אם חצי שיעור אסור מן התורה או מדרבנן. ולהלכה נפסק שחצי שיעור אסור מן התורה (רמב"ם שביתת עשור פ"ב ה"ג), אך מלבד מה שאין לוקין על חצי שיעור עד שיהיה שיעור שלם, יש עוד חילוקים להלכה בין חצי שיעור לשיעור שלם, וכמו שיתבאר.
כתב הרמב"ם (שבועות פ"ה ה"ז), האומר 'שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלות וטרפות', ואכל פחות מכזית, חייב בשבועה, שהרי אינו מושבע על חצי שיעור מהר סיני ולכן יכולה השבועה לחול.
וכן פסק בשו"ע (יו"ד סי' רלח ס"ז). והקשה הרדב"ז (על הרמב"ם שם), שכיון שחצי שיעור אסור מן התורה, אם כן הרי הוא מושבע עליו, שנאמר (דברים כז כו) 'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת', והיאך תחול שבועתו. ותירץ, שאף על פי שחצי שיעור אסור מן התורה מפני שראוי הוא להצטרף לשיעור שלם, מכל מקום אין מפורש איסורו בתורה, והשבועה היתה רק על הדברים המפורשים בתורה. והביא ראיה לדבר, שהרי נאמר בתורה (דברים יז יא) 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל', ומכאן למדו לכל איסורים של דבריהם, ואף על פי כן אינו מושבע ועומד עליהם מהר סיני, ואף חצי שיעור כן הוא.
ובחידושי הר"ן (לקמן כב: ד"ה כי קא) גם הקשה קושיא זו, איך חלה שבועה על חצי שיעור לרבי יוחנן שהוא אסור מהתורה. ותירץ, שכיון שאין הנשבע מוזהר על איסור זה בלאו, אנו אומרים שדעתו עליו לאכלו וכהיתר הוא בעיניו ולכן חל עליו איסור שבועה וכדעת רבנן (קידושין עז:) שאיסור חמור חל על איסור קל [וראה עוד בתוס' להלן (כג: ד"ה דמוקי לה)].
ועל פי זה כתב בפרי מגדים (פתיחה להלכות שחיטה שורש ב), שהחשוד לעבור על איסורי אכילה בחצי שיעור, ומקפיד תמיד שלא לאכול איסור שלם אבל בחצי שיעור הוא מזלזל, יהיה נאמן בשבועה על איסורים אלו. שהחשוד לעבור על האיסורים אינו נאמן עליהם בשבועה, כמו שפסקו הרשב"א בתשובה (ח"א סי' סד) והש"ך (יו"ד סי' ב ס"ק יב), והטעם הוא לפי שבעברו על איסור זה הוא עובר גם על איסור שבועה, שבכל איסור ואיסור יש גם שבועה שלא לעבור עליו משום שכל ישראל מושבעים ועומדים מהר סיני, ולכן החשוד על האיסור חשוד גם להישבע עליו לשקר, ולכן גם אם ישבע על חתיכה שהיא מותרת ואין בה איסור זה, לא יהיה נאמן בשבועתו [וראה בזה עוד להלן (כו.)]. וכתב בפרי מגדים, שכל זה הוא בחשוד על האיסורים באיסור שלם, אבל החשוד בחצי שיעור נאמן עליו בשבועה, כיון שאין שבועה מהר סיני על חצי שיעור וכמו שנתבאר. ועיי"ש שצידד שאם הוא חשוד לעבור על חצי שיעור של איסור עשה, אינו נאמן בשבועה על איסור זה, משום שאיסור עשה יש גם על כל שהוא.
ובדברי המאירי בסוגיין (ד"ה מי שאמר) מבואר חידוש גדול יותר, וז"ל, ואף ר' יוחנן מודה שאין בה [בחצי שיעור] מלקות וקרבן, ו[דבר] שלא הוזכר איסורו בהדיא אינו איסור תורה גמור אלא דרך סמך, והוא הענין לדעתי שלא נאמר שם שהוא מן התורה אלא ממה שראוי להצטרף עם השלמת השיעור [וראה מה שכתב בביאור דבריו בשערי טהר (ח"ז סי' סה), שסובר שטעם איסור חצי שיעור הוא משום שיש בו בכח איסור שלם, ואין כאן איסור בפועל].
