עשיית מלאכה קודם מלוה מלכה
בגמ': אמר רבא ומודי שמואל בערב שבת בין השמשות דלא אטרחוהו רבנן ואי שהא למוצאי שבת שיעור למקברינהו ולא קברינהו מחייב (בבא מציעא מב, א).
הראשונים נחלקו אם מותר לעשות מלאכה במוצאי שבת קודם הבדלה על הכוס, להלכה פסק השו"ע (או"ח סי' רצט ס"י) שאם הבדיל בתפילה, אף שלא הבדיל על הכוס מותר לעשות מלאכה.
בשו"ת תורה לשמה (סי' עט) נשאל אם יש ענין שלא לעשות מלאכה עד שיאכלו סעודת מלווה מלכה או לא. והשיב, שאין מקום לחומרא זו, אלא רשאי לעשות מלאכה אף קודם שאכל סעודה זו.
ראיה לדבריו הביא ממה שמבואר בסוגיין לגבי המפקיד מעות אצל חבירו בערב שבת, ונגנבו במוצאי שבת קודם שהחביאם הנפקד בקרקע. ומבואר בגמרא, שכאשר המפקיד תלמיד חכם, פטור הנפקד על אף שלא החביאם בקרקע שהוא מקום המסתור הראוי למעות, והטעם, כיון שיש לומר שהנפקד המתין עד שיעבור זמן ההבדלה מחשש שמא יצטרך המפקיד למעותיו כדי לקנות כוס של הבדלה, נמצא שהשומר אנוס ואין לחייבו על כך, מה שאין כן בשאר אדם שהוא סומך על ההבדלה שבבית הכנסת, מיד עם צאת השבת היה על הנפקד להחביא המעות, שהרי אינו קונה יין להבדלה.
וכמו כן מבואר ברמ"א (חו"מ סי' רצא סט"ז) שאם הנפקד תלמיד חכם, גם כן אינו חייב אם לא הטמינם מיד. מעתה, אם נאמר שממידת חסידות ראוי שלא לעשות מלאכה עד אכילת סעודת מלוה מלכה, מדוע לא הוזכר בגמרא גם שיעור זה שאם הנפקד תלמיד חכם, אינו נחשב לפושע עד תום סעודת מלוה מלכה, משום שלא רצה לעשות מלאכה קודם, ובהכרח שאין כל מצווה בדבר וניתן לעשות מלאכה קודם הסעודה מעיקר הדין.
אולם במשנה ברורה (סי' ש סק"ב) כתב שהיות וטעם מלוה מלכה הוא כדי לכבד את השבת ביציאתה כשם שאדם מלוה את המלך בצאתו מן העיר, על כן טוב להקדים הסעודה כדי שתהיה סמוכה ליציאת השבת, ואם אינו תאב עדיין לאכול, מהנכון עכ"פ שלא יעסוק במלאכה בקבע עד שיקיים סעודה זו שהרי דרך לויה הוא בעת היציאה, ולא אחר שכבר יצא והסיח דעתו בעיסוק במלאכת קבע.
ענין זה הובא גם בשערי תשובה (שם סק"א) בשם תלמידי האר"י שהנפש היתירה אינה הולכת לגמרי עד אחר סעודת מוצאי שבת, ולכן אין ראוי להתעסק במלאכה שאינה אוכל נפש עד אחר סעודת מוצאי שבת.
[וע"ע במרומי שדה (שבת קנ: ד"ה במערבא) מה שכתב עפ"י סוגיין בעניין מחלוקת הראשונים על מלאכה קודם הבדלה על הכוס].
