עריכת חתונה בבית או באולם

בגמ': רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא (כתובות סב, ב).

בסוגיין, רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא. ומצאנו לשון זה 'איעסק ליה לבריה' כמה פעמים בש"ס (ברכות כה: לעיל ח יז: נג.) וכתב בספר ברכת אליהו (סוף הספר) שבימי התלמוד הקפידו לא לעשות את החופה בבית שדרו בו, ואף שהבית היה גדול, אלא היו עושים את החופה בבית של אחרים, משום שלא מסמנא מילתא. ובפדה את אברהם כתב שלכן הקפידו חז"ל לכתוב פעמים רבות היכן היה מקום החופה.

אך בסגולות ישראל (מערכת ח אות מח) כתב ולדעתי הצעירה לא זכיתי להבין דברי הרב זכרונו לברכה. הלשון איעסק לבריה וכו' הכונה ששידך את בנו עם האיש הנזכר ולא שעשה את החופה עם האיש הנזכר, והוכיח כן מסוגיין שמבואר כן להדיא שבתחילה רבי עשה חתונה לבנו עם בת רבי חנינא, ולאחר שמתה חיתנו עם בת רבי יוסי בן זמרא, ועוד כתב שאם הגמ' היתה אומרת שעשה החתונה בבית של אחר דהיינו לא בבית הורי החתן ולא בבית הורי הכלה, היה מקום להוכיח אבל מכיון שבגמ' מבואר שהחתונה היתה בבית הורי הכלה אין זה אלא משום שכן היה המנהג לעשות החתונה בבית הכלה, ולא מטעם אחר (וראה לעיל מקום עשיית החתונה).