עצם אי תקיעת שופר בשבת - מזכירה את זכות העקידה
בגמ' (סנהדרין פט, ב) יצחק היכי שמע לאברהם בהר המורי' מוחזק שאני. בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' ר"ח) האריך בזה דלכן נקרא "עקידת יצחק" ולא עקידת אברהם, לפי שגדול מעלתו של יצחק יותר ממעלתו של אברהם, שהרי דבר זה שאדם יקריב את בנו, הוא נגד כל מה שידעו מסוד עומק ענין הקרבנות כמובן. וא"כ בשלמא אאע"ה ששמע כן בעצמו מפי הקדוש ברוך הוא, אז בודאי קיים מה שאמר, משא"כ יצחק שלא שמע מפי הקדוש ברוך הוא, רק מפי אאע"ה, שזהו ענין מסורת תורה שבעל פה, ממילא נקרא עיקר העקדה על שמו.
ובדרשות הוסיף החתם סופר, שלכן בר"ה שחל בשבת ש"אין" אנו תוקעין בשופר, מחמת גזירת חכמינו ז"ל, המניעה הזו מחמת ציווי חכמים, היא עצמה מזכירה עקידת יצחק כמו תקיעת שופר בכל השנים, שכנ"ל מה שיצחק נעקד, היא ע"י אמונת חכמים במה שציוהו אביו.
בישמח משה (פ' וירא) תמה על לשון הגמרא יצחק היכי שמע לאברהם "בהר המוריה", הלא הי' צ"ל היכי שמע לאברהם בעקידה.
ותירץ דלעולם הי' אפשר לומר דלא מחמת שאברהם הי' מוחזק, אלא משום שראה ענן קשור על ההר, הבין שצריך להיות שם מעשה גדולה.
אלא כיון שמקום זה הי' "הר המורי'", וא"כ הרי הוא מקום המקודש, וא"כ אין הענן אות וראי', כי שמא תמיד חופף עליו ענין מחמת קדושת המקום, וע"כ משום שאברהם אבינו הי' מוחזק בנביאות.
