עסק וטירדה בתורה

בגמרא: מתיבתא בגירסייהו טרידי (גיטין ו, א).

בסוגיין 'מתיבתא בגירסייהו טרידי'. וברש"י (ד"ה בגירסייהו) פירש שעל כן אין מכירין החתימות. בתוס' (ד"ה הני) ביארו שהטירדה שיש לבני הישיבה היא טירדה גדולה יותר מאשר שיש לאלו שטרודים 'בשוקייהו', ואלו שטרודים בלימודים אין להם פנאי לחתום כלל.

ובשבת (פח:) דרשו על הפסוק 'אורך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד', בימינה, למיימינים בה. וביאר רש"י (ד"ה למיימינים) 'עסוקים בכל כחם, וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר'.

בעניין העמל בתורה כתב רבינו יונה (אבות פ"ד) על המשנה 'והלומד ע"מ לעשות' דהיינו, שדעתו לפלפל בלימוד כדי לדעת אמיתת הדברים, ורצונו לטרוח כמה ימים ושנים להשיג דבר קטן, ולנהוג בעצמו על פי האמת.

והגאון רבי חיים ויטאל כתב על רבו האר"י (שער רוה"ק יא:) אמר לי מורי ז"ל, כששאלתי לו לכל החכמה הזאת, והשיב לי שטרח במאד מאד בחכמה זאת, ואמרתי לו כי גם הרמ"ק ז"ל וגם אני חיים טרחנו במאד מאד בחכמה זאת, ואמר לי שהאמת שטרחנו מאד מאד יותר משאר אנשי דורנו, אבל לא עשינו כמוהו כי כמה לילות היה נשאר בלתי שינה על מאמר אחד של ספר הזהר, ולפעמים ששה לילות של ימי החול שבשבוע היה מתבודד ויושב על עיון מאמר אחד בזוהר בלבד ולא היה ישן כל הלילות ההם.

כיוצא בזה העיד על עצמו הש"ך בהקדמת חבורו, (שו"ע יו"ד ח"א) אף כי באמת ובתמים טרחתי טירחות הרבה, וכמה יגיעות יגעתי ולא עסקתי בשום עסק אחר, לא נתתי שינה לעיני ותנומה לעפעפי שנים רבות עד אשר הוצאתי מכח אל הפועל מחשבותי, ובררתי ושקלתי הכל בכף מאזניים, וחזרתי על כל צדדים וצדי צדדים לא פעם אחת ושתים כי אם מאה פעמים ואחד.

וכבר כתב החזון איש (קובץ אגרות ח"א סי' מד), דע לך יקירי, כי הכל תלוי בהסכמה, והרבה מגדולי עולם התחילו לימודם בימי בחרותם, וכאשר לבשם רוח עוז והסכימו בנפשם הסכמה עזה ונמרצת, לקבוע עצמם על התורה ולהשליך את כל המיית העולם אחרי גוום, ההסכמה החזקה עמדה להם הלכו והגדילו ועשו פרי, עכ"ל.

ובספר לקט יושר (יו"ד עמוד לט) הביא מבעל תרומת הדשן, זכורני שאמר שאותם הבחורים העשירים המפונקים שעשו להם שולחנות כשיושבים במקומם, הופכים השולחן לאיזה צד שירצו ועליו הרבה ספרים, לא טוב הם עושים, אדרבה כשמבקש אחר הספר ובא לו בטורח גדול, זכור באותו מעשה מה שרוצה ללמוד.