עלייה לרגל בזמן הזה

בגמ': מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל ובא לפני רבי יוסי אמר לו ואילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל כלום הדרתה אמר לו לא והתירו רבי יוסי (נדרים כג, א).

בסוגיין הובא מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה, ובא לפני ר' יוסי, אמר לו ר' יוסי אילו ידעת שעוברת על דעתך ועולה לרגל כלום הדרתה, אמר ליה לא, והתירו ר' יוסי. וכתב הרא"ש שהיו עולים לרגל כדי לשמוע את הדרשה וגם נשים היו עולות לכבוד התורה.

ובמהר"ץ חיות (ד"ה מעשה) כתב שאף שר"י היה לאחר החורבן מ"מ גם לאחר החורבן נהגו לעלות לרגל להתפלל בירושלים במקום המקדש, והביא ראיות לזה, ועיי"ש מה שביאר בדברי הרא"ש שהיו עולים לפשוט להם ספיקות הוראה. [והאריך בזה גם בשו"ת מהר"ץ חיות (סי' עו פ"ג), ובחידושיו לגיטין (ד:)]

אך בהגהות היעב"ץ (ד"ה שעוברת) כתב שמה שאמרו בסוגיין 'לעלות לרגל' אין הפירוש לעלות לירושלים להראות בבית הבחירה שהר"י היה זמן רב לאחר החורבן וגם הנשים אין חייבות בראייה, אלא 'כמו שבחא דרגלא שהיו חכמים רגילים לדרוש הלכות הרגל ברגל בכל מקום ובכל זמן וכן נראה מפירוש הרא"ש'.

והנה בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' רא) כתב יש סמך וראיה שעדיין קדושת המקדש והעיר [ירושלים] קיימת, שעדיין הם עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות, ויש רמז לזה במדרש קינות ובמדרש שיר השירים בפסוק אני חומה, ובפסוק אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וכו'. ואמרו כי עדיין נשאר מהניסים שהיו בירושלים שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום, כי בבהכ"נ שבירושלים צריכים לאנשי המקום כל השנה, ומתמלאת פה אל פה בעת התקבץ שם החוגגים יותר מג' מאות איש בחג השבועות וכולם נכנסים ויושבים רווחים, כי עדיין היא בקדושתה, וזהו סימן גאולה שלישית. ובס' חסידים (סי' תרל) הובא שרבינו האי גאון היה עולה מבבל לירושלים בכל שנה בחג הסוכות, והיה מקיף את הר הזתים בהושענא רבה ז' פעמים והכהנים הולכים לפניו והעם אחריו והוא בתווך וכו'.

אך בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סי' צד) נשאל בדבר מה שהשמיטו הפוסקים מאמר הגמ' (ר"ה טז) חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. וביאר שם שדין הקבלת פני רבו ברגל תלוי בחיוב עלייה לרגל, והיות שבעוונותינו הרבים בזמן הזה נתקיים בנו 'והשימותי את מקדשיכם' שאפילו בשעת שממה קדושתה עליה והשכינה לא זזה מכותל מערבי ואין אנחנו הולכים לקבל פני השכינה שמה כלל כי לא חייבה אותנו התורה כי אם בקרבן חגיגה ועולות ראי', א"כ אין גם מקום לחייב להקביל פני רבו, שאחד תלוי בשני. וכ"כ החתם סופר בתשובה (יו"ד סי' רלד), והידות נדרים (סי' ריז יד יוסף ס"ק מג), וע"ע בשדי חמד (מערכת ארץ ישראל פאת השדה סי' ט), ובפניני הלכה תענית (י.) ויבמות (יד.)