עליה לגג שאין בו מעקה
בגמ': ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים (בבא בתרא סא, א).
בשו"ע (חו"מ סי' תכז ס"ו) נפסק, כל המניח גגו בלא מעקה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר (דברים כב ח) 'ולא תשים דמים בביתך'.
בפוסקים דנו מה הדין אם לא עשה מעקה לגגו המחויב במעקה, האם מותר לו לעלות על הגג או לא.
והנה בשו"ע (חו"מ סי' תכא סי"א) כתב, מי שנפל מן הגג ברוח מצויה והזיק חייב בד' דברים. וביאר הסמ"ע (ס"ק יח) בשם הטור, שהיינו מפני שהוא שוגג הקרוב למזיד הוא משום שלא היה לו לעלות לגג שאין לו מעקה כיון שיכול ליפול ברוח מצויה.
ובחזו"א (חו"מ לקוטים סי' יח) כתב, שאפילו במקום שיש חיוב מעקה לא אסרה תורה לעלות על הגג ללא מעקה, וגג אינו בכלל המכשולות שאסור לאדם להניחן בביתו, אלא שמוטל על הבעלים לבנות מעקה לגג ביתו.
והנה בסוגיין אמרו, שהמוכר את הבית לא מכר את הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים. ובדבר אברהם (ח"א סי' לז אות כד) כתב ללמוד מכאן, שגג שאין לו מעקה עשרה אסור להשתמש בו ולכן אין לו חשיבות ובטל הוא אגב הבית.
אולם בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' קיח) כתב להוכיח מסוגיין להיפך, שאין שום איסור לעלות על גג המחויב במעקה ולא עשה לו מעקה. שהרי אמרו, המוכר את הבית לא מכר את היציע וכו', ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, וכתב על זה בספר יד רמה שאם אין לו מעקה גבוה עשרה הרי זה מכור יחד עם הבית משום שראוי להשתמש בו רק ע"י הדחק משום לא תשים דמים, ולכן אינו חשוב לומר שלא מכרו יחד עם הבית. ואם תאמר שכשאין לו מעקה אסור לעלות על הגג א"כ אפי' ע"י הדחק אינו ראוי להשתמש, אלא ודאי שאין איסור בדבר.
