עישון סגריות
בגמ': ואין אדם רשאי לחבל בעצמו והתניא יכול נשבע להרע בעצמו ולא הרע יהא פטור וכו' (בבא קמא צא, ב).
בעל החפץ חיים בספרו ליקוטי אמרים (פי"ג), כתב בזה הלשון, אודות עישון הסיגארין, נדבר קצת אודות זה, הנה כמה רופאים גזרו אומר שכל מי שהוא חלוש, אסור להרגיל את עצמו בזה שמחליש כחותיו, ולפעמים נוגע גם לנפשו, והנה דברתי כמה פעמים עם חלושי כח אודות זה, וענו לי שגם הם יודעים ומכירים בעצמם שהעישון קשה להם, אך מפני שהורגלו בזה מכבר קשה להם לפרוש מזה.
ואמרתי להם מי התיר לכם להרגיל עצמיכם על כך, אמת חז"ל אמרו (בסוגיין) החובל בעצמו אעפ"י שאינו רשאי פטור, כי למי ישלם אם לא לעצמו, אבל על כל פנים הלא אמרו שאינו רשאי לחבול בעצמו, ראשית משום 'ונשמרתם לנפשותיכם', ועוד, דין הוא, שהלא תבל ומלואה של הקב"ה ולכבודו בראנו, ונותן לכל אחד בחסדו כח כפי צרכו לתורתו ולעולמו, ואיך ירשה העבד לעשות לעצמו כפי רצונו, הלא הוא שייך לאדונו, ואם על ידי העישון נגרעו כחותיו בודאי יתבע לבסוף לדין על זה, שהלא עשה זה ברצון לבו ולא באונס. ויעוין עוד בספרו זכור למרים (פכ"ג) שכתב, שחוץ מה שהם מזיקים לגוף כידוע עוד גורמים היזק לנשמתו בביטול תורה.
ובסגולות ישראל (מערכת ש אות נט) האריך להוכיח באיסור אכילת דברים מסוכנים, ועל עישון כתב 'לא יעשן טיטי"ן שקורין טבק, ובפרט הציגרעטליך [סיגריות] הכרוכים בניר, שהם כמעט סם המות לחולשת החזה.
וכן בצוואה מחיים (י ב) כתב הגר"ח פאלאג'י, צריך ליזהר הרבה שלא לשתות פיפיא של טיטון ולא צ'יגארו וכדומה שיש בו חילול יום טוב ע"ד כיבוי, וביום שבת קודש מחמת התאווה אשר מתאווים בשתית הטיטון הוא דואג ועצב ועל כל דבר הוא מתכעס מחמת מרה שחורה ויש בו איסור מוסיף בשבת היינו הכעס וגם העצבות ועוד כמה נזקים וחבלות וקטטות יוצא מזה, לכן כל בר דעת וירא את ה' לא רק שהוא לא ירגיל עצמו בזה אלא גם יצוה לבניו אחריו שלא ילמדו לעשות כדבר הזה כלל וכלל.
בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' עו) כתב על עישון סיגריות שאלו הרגילים בזה נהנים מזה מאד ומצטערים כשאין להם סיגריות עוד יותר מחסרון מיני אוכלים טובים, ואף יותר מחסרון אוכלים לגמרי לזמן קצר, והקלקול לחלות מזה הוא עכ"פ רק מיעוט קטן וכ"ש להחלות מזה בסרטן ובעוד מחלות מסוכנות הוא קטן ביותר, שאף שהרבה חולים מהחולים בסרטן הריאה והגרון וגם באיברים אחרים נמצאו מהם יותר מאלו שמעשנים סיגריות, מ"מ ודאי כל החולים הנמצאים בבתי החולים וגם בצירוף אלו שלא באו לבתי החולים הוא מיעוט לגבי אלו דעלמא שנמצאו בבתיהם שלא נחלו כלל, ובחשש כזה אומרים שומר פתאים ה'. ועכ"פ כתב שם שמן הראוי לכל איש ובפרט לבני תורה שלא לעשן מאחר שהוא חשש סכנה ואין בזה שום תועלת וגם הנאה לאלו שלא הורגלו בזה וממילא ודאי אין להתרגל לזה ולא יניח אדם לבניו הקטנים שיתרגלו בזה אף אם הוא עצמו נתרגל, וגם בלא ענין חשש הסכנה הזה יש לאסור להתרגל בזה דהא ודאי אין להמשיך עצמו לרבוי תאוות והנאות, אלא אדרבא מהראוי לכל אדם למעט עצמו מתאוות ותענוגים יתרים.
ובמשנה הלכות (ח"ט סי' קסא) כתב שמי שאינו מעשן לא יתחיל בכך, אך מי שכבר רגיל בעישון והוא צריך לכך אין לאסור לו, עיי"ש מה שהאריך בזה.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' רצה) כתב שאסור באיסור גמור להתחיל לעשן, ומי שמעשן כבר ישתדל להפסיק למען עתידו, וע"ע בבאר משה (ח"ו סי' קס, ח"ג סי' קט) וברבבות אפרים (ח"ג סי' תפז).
