עדות על מלמד תינוקות שלא בפניו
בגמ': תהי בה רבי יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין וכו' (בבא קמא קיב, ב).
בבית יוסף (חו"מ סי' כח) הביא דברי הרא"ש והרשב"א והרמ"ה ושאר פוסקים דס"ל שאפילו בדיעבד אם קבלו העדות שלא בפני בע"ד, אין דנים על פיהם. ודלא כהמרדכי בשם ראבי"ה וראב"ן דס"ל דבדיעבד הויא עדות.
ובמאירי (בסוגיין) כתב, עברו הב"ד וקבלו העדות שלא בפני בע"ד, הסכימו קצת גאונים שגומרים את הדין על פיו. ובתלמוד המערב יראה שאם ערער ערעורו קיים עד שיחזור ויעיד בפניהם. וכן הסכימו שבענין איסורים מקבלין עדים שלא בפני בע"ד, כגון אם באו עדים והעידו שלא בפניה שנתקדשה לפלוני, או שנטמאו טהרותיו, שזכות הוא לו להפריש מאיסור. ואפי' היה נראה לדיין שיש שם צד רמאות לא יקל בדבר.
כיו"ב כתב בשו"ת הרשב"ש (סי' מו), שאע"פ שאין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד, מעשים בכל יום שמקבלים בעדות אשה. וביאר שהטעם הוא כי כל ישראל בעלי דין בכל דבר שאסור לערוה וכו'. ומצאתי שכ"כ הרמב"ן בתשו' לחכמי ההר, דאע"ג שעדות שנתקבלה שלא בפני בע"ד, אפי' בדיעבד אינה עדות, מ"מ לענין גטין וקדושין מהני, דאיסורא שאני, וכלהו אינשי בעלי דין.
והנה בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"א סי' קפה) נשאל בדבר מלמד תינוקות שנתקבלה עדות שלא בפניו על אשר הוא עובר עבירות חמורות ועפי"ז רוצים לסלקו ממשרתו, ולאחר שדן שם בכמה פרטי דינים על קבלת עדות כתב, אוי לנו שבימינו עלתה כך שיהיה איש כזה מלמד תינוקות של בית רבן אשר הבל פיהם טהור ויש לחוש שהבל פיו הטמא יטמא אותם וע"כ על דעתי שמהראוי להסיר כתר המלמדות מעל ראשו ויחושו לנפשם עד אשר ישוב בתשובה שלימה ובסגופים כראוי ואז ישוב לקבל דברי חבירות ויהיה לו לכפרה על חטאיו וכ"ז שאינו מתודה על חטאיו לא שייך תשוב. וביאר שאף שקבלת העדות היא שלא בפניו מ"מ לאפרושי מאיסורא ל"צ לגבות בפני בע"ד, ועוד שדוקא היכא שאנו מוציאים אותו מחזקת כשרותו בזה אמרינן דסתם כל אדם בחזקת כשרות וא"א לפסלו שלא בפניו ובפרט לקפח פרנסתו אבל כאן אטו נפסל בשביל זה מחזקת כשרותו רק שאנו אומרים שמלמד תינוקות צריך להיות ירא וחרד לדבר ד' יותר משאר בני אדם וכאן אנו רואין דהוא קל ע"כ צריכין אנו להרחיקו שישוב בתשובה שלימה א"כ ע"ז ל"ש שום קבלת עדות שלא בפני בע"ד וכל שנשמע עליו קול כזה כדאי בזיון וקצף שיהיו מלמד שם עד שישוב בתשובה שלימה.
ועוד דכאן שמקפידין אינשי ודאי שייך להקפיד דיש ודאי דברים דמי שהוא בקי בלמודי חול הוא יותר יודע בעניני עסקי פרנסה ממשא ומתן וממילא ודאי אסור אף למחשבתו שירויח עי"ז בלמוד התורה, שגם בשביל למוד התורה אסור לגנוב. ואם חשקה נפשו בתורה אין לו לדאוג שמא לא ידע כל כך ולא יהיה לו סימן טוב עלייהו, אבל האמת שאין בזה ענין בטול תורה דמאחר שהולך ללמוד למודי חול הוא רק עצלות בעלמא כשלומד באופן שלא לידע כי הזמן הוא עכ"פ מבטל ואדרבה מתרגל שלא לידע מה שלומד ומתרגל לעצלות.
