עד כמה לחשוש מעין הרע

בגמ': אמר להן לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע (סוטה לו, ב).

בבא מציעא (קז:) אמרו שתשעים ותשעה מתים מעין הרע. וכתב החזון איש (חו"מ לקוטים כא לב"ב יד) מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחרבן של גשמים מוצקים, ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחת מעמידים את המציאות זו בסכנה, ומ"מ הכל בידי שמים וכל שלא נגזר עליו בדין שמים לאבדון הדבר ניצל, אבל כשנגזר הדבר לאבד מתגלגל הדבר לפעמים ע"י שימת עין תמהון על הדבר וע"י זה הוא כלה.

ובספר תוספות ברכה לבעל התורה תמימה (פרשת בלק) ובשו"ת זכר יהוסף (מאמר תהלוכות האגדות פ"ו), כתבו שקרה מעשה שהיה אחד שהיה חייב מיתה למלכות, ובקשו הרופאים מהמלכות שיסגירו אותו האיש בידם כדי ללמוד עליו דברי רפואה, והם רצו לדעת אם יש איזה כח בעיניו של אדם להזיק או לא, והרעיבו אותו ג' ימים בלי שום מאכל וביום השלישי נתנו לפניו ככר לחם מרחוק שרק היה ביכולתו לראותו ולא לנגוע בו, והביט בו זמן ממושך ובסוף אחזתו בולמוס ומת אותו האיש, והם פתחו את הלחם ומצאו בו כל מיני ארס ורעל וכמה דברים, ואמרו שכל זה ממה שהסתכל בו.

והנה בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ג סי' כו) כתב, בענין עין הרע ודאי יש לחוש, אבל אין להקפיד הרבה כי בדברים כאלו הכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, כמו שמצאנו בזוגות בפסחים (קי). ועיי"ש עוד מה שכתב בזה.