עד בן עשרים אין טענת חזקה - ראיה
במשנה: כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה. (בבא בתרא מא, א).
מטעם זה כתב הרמב"ם (הל' טוען פי"ג ה"ב): חרש שוטה וקטן, אין אכילתם ראי', מפני שאין להם טענה כדי שתעמוד הקרקע בידם, אלא תחזור לבעלם הראשונים, וכן המחזיק בנכסיהם, אין אכילתם ראי' כיון שאין יכולים למחות.
וכתב בבאר היטב (חו"מ סי' קמ"ט סקכ) בשם המהרי"ט (ח"ב סי' פ"ד), שקטן זה הוא עד שיהי' בן כ', שאינו מוכר בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים.
מטעם זה כתב הרמב"ם (הל' טוען פי"ג ה"ב): חרש שוטה וקטן, אין אכילתם ראי', מפני שאין להם טענה כדי שתעמוד הקרקע בידם, אלא תחזור לבעלם הראשונים, וכן המחזיק בנכסיהם, אין אכילתם ראי' כיון שאין יכולים למחות.
וכתב בבאר היטב (חו"מ סי' קמ"ט סקכ) בשם המהרי"ט (ח"ב סי' פ"ד), שקטן זה הוא עד שיהי' בן כ', שאינו מוכר בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים.
בקצות החושן (ריש סי' קל"ג) כתב דהוא הדין לגבי חזקת מטלטלין כמו כן, קטן שהוא מוחזק בחפץ, מוציאין ממנו לבעלים הראשונים, דחזקה שאין עמה טענה היא, ובנתיבות המשפט (שם ס"ק א') חולק עליו דאנן טענינן לי' לקטן להחזיק מה שהוא בידו, ורק בחזקת קרקעות לא מהני חזקתו. וע"ע בנתיה"מ (סי' קמ"ט סק"ו) שהקשה דא"כ אם פקח החזיק ג"ש ואח"כ נשתטה, ג"כ נימא דהו"ל חזקה שאין עמה טענה, ע"ש מש"כ בזה.
