עבודה מסוכנת לפרנסתו
בגמ': ואליו הוא נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה לא על שכרו דבר אחר ואליו הוא נושא את נפשו כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו (בבא מציעא קיב, ב).
בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד סי' י) כתב, שאסור לאדם לצוד חיות כל שאין זה לצורך פרנסתו ואין עיקר כוונתו כלל בשביל פרנסתו, משום שהוא אכזריות, וכן מפני שהעושה כן צריך להכנס ביערות ולהכניס עצמו בסכנות גדולות במקום גדודי חיות, ורחמנא אמר 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.
ומי לנו גדול ואומן בקי בצידה יותר מעשו שהכתוב העיד עליו 'ויהי עשו איש יודע ציד וכו'' ופוק חזי מה אמר הוא על עצמו, 'הנה אנכי הולך למות וגו'' ואין מקרא יוצא מידי פשוטו שהיינו שהוא מסתכן בכל יום בין גדודי חיות, וכן פירשו הרמב"ן, ומעתה איך יכניס עצמו איש יהודי למקום גדודי חיות רעות.
אמנם מי שהוא עני ועושה זו למחייתו, לזה התורה התירה כמו כל סוחרי ימים מעבר לים שכל מה שהוא לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה, והתורה אמרה 'ואליו הוא נושא את נפשו'. והוכיח כן ממה שאמרו בסוגיין מפני מה זה עלה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו למיתה לא על שכרו כו'.
אבל מי שאין עיקר כוונתו למחייתו, ומתאוות לבו הוא הולך אל מקום גדודי חיות ומכניס עצמו בסכנה, הרי זה עובר על 'ונשמרתם מאוד' כו'. וז"ל הרמב"ם (רוצח ושמירת נפש פי"ב ה"ו), וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי כו', וכן כל כיוצא באלו ושאר הסכנות אסור לעבור במקומן.
ובשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"א סי' קד) נשאל אם מותר להתפרנס ממשחק זריקת הכדורים שנקרא באל בלע"ז, שיש לחוש לסכנה כמו שאירע לאחד מכמה אלפים שנסתכן, והשיב שיש להתיר שהרי מפורש בסוגיין על הפסוק 'ואליו נושא נפשו', מפני מה נתלה באילן ומסר את עצמו למיתה לא על שכרו, הרי שמותר להתפרנס אף כשיש חשש סכנה לאופן רחוק, וממילא אף כשיש חשש שיהרוג אחרים באופן רחוק כזה מותר, שהרי מה זה שונה מהחשש שיהרג בעצמו, שגם להרוג את עצמו יש איסור 'לא תרצח' ומ"מ מותר בחשש רחוק כזה לצורך פרנסה, א"כ גם בחשש סכנת אחרים יש להתיר בחשש רחוק כזה, ועוד שאם לא נאמר כן שמותר להכניס עצמו לסכנה, לא היה רשאי בעל האילן לשכור אותו, אלא ע"כ שמותר. והוסיף, אבל ודאי מסתבר שזה דוקא כשהפועל ג"כ נכנס לזה ברצונו, אבל בעל האילן ודאי שאין לו רשות להכניס אף בספק הרחוק כזה את אלו שלא ידעו או לא רצו להכנס אף בספק רחוק כזה.
