ספר תורה שמכרו וחזר וקנאו
בגמ': עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח. (בבא מציעא פח, ב).
הרמ"א (יו"ד סי' ער ס"א) פסק, שהלוקח ס"ת מן השוק ולא הגיה בו דבר, אינו יוצא בזה ידי חובת מצות כתיבת ספר תורה.
בשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' נב) כתב לפי זה לדון, אודות אדם שכתב ספר תורה לעצמו והוצרך למוכרו, כגון לישא אשה וללמוד תורה [שמותר למכור לשם כך ס"ת כמבואר בשו"ע (שם)], ושוב חזר וקנאו מיד הקונה, אם יוצא ידי חובה בספר תורה זה.
שורש הספק הוא אם יקיים בזה מצות כתיבת ס"ת כיון שהוא כתבה מתחילה וגם מעתה יהיה הס"ת שלו, או שמא כיון שכבר מכרו לחבירו הרי אף אם יקנהו כעת שוב, לא יהיה דינו רק כקונה ס"ת שאינו אלא כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא יד"ח כמבואר ברמ"א.
לפשוט ספק זה הביא מה שאמרו בסוגיין לענין מעשר, על הפסוק 'עשר תעשר את תבואת זרעך ואכלת', ודרשינן 'זרעך' ולא המוכר, 'תבואת זרעך' ולא לוקח, ובתוס' (ד"ה תבואת) מבואר שאם מרחו ואח"כ מכרו ושוב קנאו, חייב במעשרות מהתורה ואינו נחשב כלוקח שפטור, כיון שתבואה זו מעיקרא שלו היתה והוא מרחה לפני שמכרה, ולכן אחר שחזר וקנאה הרי זה כאילו לא מכרה כלל וחייב במעשר, והרי שאע"פ שבשעה שמכרה הרי היתה פטורה ביד הלוקח מן המעשר והיתה מותרת לכו"ע, אמנם כשחזר המוכר וקנאה מיד מי שמכרה לו הוא חייב לעשר והו"ל טבל לכו"ע.
ומזה יש לומר שכל שכן בנידון זה שגם אחר שמכר את הס"ת הרי הוא נשאר בקדושתו גם ביד הלוקח, וגם הבעלים הראשונים הם בני חיוב מתחילה ועד סוף, בודאי אחר שחזר וקנה אותו ס"ת עצמו שמכר הרי זה כאילו לא מכרו כלל ויוצא בו יד"ח כיון שהוא כתבו מתחילה והוא גם נמצא כעת בידיו.
