ספירת שני ימים בספירת העומר מספק

בגמ': זבה גמורה דמייתא קרבן היכי משכחת לה כיון דחזיא בפלגיה דיומא אידך פלגיה דיומא סליק לה לשימור וכו'. (נזיר טז, א).

בדבר אברהם (ח"א סי' לד) דן אם מי שהיה בדרך רחוקה, והיה מסופק במנין ימי ספירת העומר אם הוא עומד בשלשה לספירה או בארבעה, אם יכול לברך ולספור מספיקא שני מספרים היינו היום שלשה ימים היום ארבעה ימים.

וכתב שבפשטות נראה שאין ענין הספירה שיוציא מלות המספר מפיו, אלא עניינה שידע ויוחלט אצלו מדעת ומהחלט המנין שהוא סופר, ובלאו הכי לא מיקרי ספירה כלל אלא קריאת מלות הספירה, ולא ספירה עצמה.

ועל כן כשאינו מבין ויודע את מספרו מדעת, לא מיקרי מנין וספירה כלל, ולכן אם מסופק בימי הספירה בודאי אינו מונה שני ימים מספקא, שהאיך יאמר היום שלשה ימים היום ארבעה ימים דאיזה מספר הוא שאם אפשר שהוא שלשה ואפשר שהוא ארבעה א"כ לא הוי מספר כלל שהרי אינו מכיר ואינו יודע בהחלט את המספר שהוא מונה.

בהוצאה השניה הוסיף על כך הדבר אברהם בהג"ה (שם) שחכם אחד העיר שלפי זה יובנו היטב דברי הריב"ן בסוגיין שכתבו שאם בין השמשות הוא ספק, היא זבה ודאית להביא קרבן, ולכאורה דבריהם צריכים ביאור, ולפי היסוד הנ"ל מבואר היטב שכיון שצריכה לספור יום טהרה, לכן כל שהיא מסופקת בבין השמשות אם יום הוא או לילה, ולחד צד נסתרה הטהרה, ממילא אין כאן ספירת טהרה כלל, שאין זו בתורת ודאי ומביאה קרבן, [אך הדבר אברהם הוסיף שם, שלדעתו לא מבואר בכך דברי הריב"ן וכונה אחרת יש בדבריו].

אמנם למעשה כתב הדבר אברהם שאע"פ שהסברא נכונה ויש לה סמוכים, מכל מקום כיון שמהראשונים מוכח שלא סברו כך, על כן למעשה אפשר לספור ב' ספירות מספק, ולפי שספירה בזמן הזה דרבנן אולי נכון יותר שיספור ב' ספירות מספק בלא ברכה.

ובשו"ת ערוגת הבשם (סי קסח) כתב שמי שמסופק כמה היום לעומר וספר המניינים שמסופק בהם, דהיינו שאמר היום ארבעה ימים, היום חמשה ימים, לא יצא ידי חובה כיון שלא ספר מניין מבורר. אך בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' מח) העיר על דבריו, עיי"ש.