סעודת תנאים בערב שבת
בגמ': הא למדת שבשבעה באדר מת משה ומנין שבשבעה באדר נולד משה שנאמר וכו'. (קידושין מה, ב).
בשו"ת מהר"י ברונא (סי' כב) נשאל על מי שאינו אוכל בסעודת הרשות, אם רשאי לאכול בסעודת שידוכין כשמקבלים קנין, אם נקרא סעודת מצוה.
והשיב, סעודת אירוסין בלא נישואין הוא סעודת מצוה, אבל סעודה של שידוכים אינה סעודת מצוה, מפני שלא מצאנו זאת בתלמוד לא חובה ולא מנהג, לעשות סעודה.
אמנם לקרובי החתן וכלה, מצאנו בקדושין (בסוגיין) מנהג לסעודה זו, שמבואר שעשו סעודה לחיבת חיתון וזימנו את קרוביהם, והמדובר שעשו את הסעודה לפני שקידשה, שהרי מבואר בגמ' שאח"כ קידשה אדם אחר, ונמצא שמנהגם היה לזמן קרובים לסעודת חיתון, וכיון שכן אפשר שסעודת מצוה היא.
בטעם הדבר שסעודה זו מצוה היא ביאר, שהרי אם קידש את הבת אדם אחר בלא דעתו של אבי הכלה, מסקנת הגמ' שאין זה כלום משום חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, נמצא שסעודה זו היא כריתות החיתון.
בפסקי תשובה (סי' קצד בהג"ה) כתב בשם האדמו"ר מקוצק והשפת אמת, שכיון שהגמרא אומרת (לעיל יב:) שרב נידה מי שקידש אשה בלי שידוכין, אם כך כיום שהתנאים הם השידוכין שאז מחליטים הם להנשא, יש בהם מצוה, וממילא סעודת התנאים סעודת מצוה היא.
ובמשנה ברורה (סי' תמד ס"ק כד) כתב בשם האחרונים (מג"א, א"ר, ועוד) שסעודה שעושים בשעת כתיבת התנאים, הרי היא סעודת מצוה. ולעניין סעודה בערב שבת כתב המשנה ברורה (סי' רמט סק"ט) שסעודה שעושין בשידוכין שלנו לא הוי סעודת מצוה, ולפי"ז אין לעשותה בערב שבת אפילו אם נגמר השידוך באותו יום, ומה שנוהגים לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה. וע"ע בשו"ת דברי יציב (ליקוטים סי' קכד).
